נקמה מתוקה

לוסיה

אני עומדת מול בית הספר ומפחדת להיכנס, נשארה לי שנה אחת, לנסות לחיות כמו ילדת תיכון נורמאלית, בלי הצקות מילד ששונא אותך,
רק החשיבה עליו מעצבנת אותי, בגללו אין לי חברים או איזה מישהו שאוהב אותי, הוא דאג שכל בחור שמעז לדבר איתי יפוצץ במכות, אני מוציאה את המחשבות עליו מראשי ומתקדמת לכניסה של בית ספר, מורידה את הראש למטה, ולא מסתכלת, עד שאני מתנגשת במשהו מוצק ונופלת,
״פאק!״ אני מקללת בשקט, ומרימה את ראשי לראות במה נתקעתי, וזה לא אחר מאשר הבריון שלי, דרייק מורגן, הוא מסתכל עליי, יותר נכון בוהה בי, עם הגוף הגדול שלו שבשנייה יכול לשבור אותי, ושיערו השחור שנופל על המצח, שום שמץ של צחוק לא מופיע על פניו,
״תסתכל לאן אתה הולך!״ אני צועקת עוד לפני שאני חושבת מה לומר, הוא פוקח עיניים כאילו לא מאמין שאמרתי את זה עכשיו ולפני שחשבתי שהוא בא לרדת עליי הוא מתפקע מצחוק, ולא מצליח להירגע,
״מישהי גידלה ביצים בקיץ, או שאולי התבלבלה לגביי מי אני״ הוא אומר יותר נכון צועק, ותוך שנייה חבורה של בנים סביבי, אני לא נשברת.
״אוי נו באמת, אתה באמת צריך אותם כדאי לטפל בי?״ אני אומרת ומצביעה על גופי הקטן בהחלט משלו, וממלמלת ״מביך״.
״תזהרי במילים שלך כי אני-״
״מה תרביץ לי? אוי נו באמת, אתה לא עד כדאי כך טיפש להרביץ לבחורה תמימה, נכון?״ אני קוטעת אותו, ולא מבינה מאיפה אני משיגה אומץ לדבר ככה, אני קמה והולכת לבחור הבלונדיני שהכי רחוק מדרייק ולוחשת לו באוזן,
״תן לי לעבור ואני אמצוץ לך בשירותים שאף אחד לא ידע״ הוא מתנשף והוא נותן לי לעבור, אני מסתובבת ולא יכולה שלא להסתכל על המבט הכועס של דרייק, עיניים שחורות שבקושי אפשר לראות את הירוק שלו, הוא נהיה אדום אבל הוא לא מסתכל עליי אלא על הבלונדיני, וזה לא היה כעס, זה היה קנאה? אוי נו מה זה משנה, אני ניצחתי אותו! זה היה כיף? יש לי ריח של נקמה, ואני אוהבת את זה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שאני מסיימת את השיעור האחרון שלי אני בדרכי ללוקר כדאי לקחת חומר ללמוד למבחן שהולך להיות לי בקרוב,
״את מתה״ מישהו אומר לי ואני מסתובבת ורואה את דרייק, אוקיי, לצאת עליו מול אנשים? סבבה, להיות איתו לבד? לא! הוא מפחיד אותי, אני חצי ממנו במקרה הטוב בעיטה לביצים לא תספיק לו,
״תתבגר אולי? פשוט תעזוב אותי בשקט! לא. עשיתי. לך. כלום!״ אני אומרת, וממשיכה לעבר הלוקר שלי, אני יודעת שהוא מאחוריי אני מרגישה אותו נושף מכעס.
״מה אמרת לו?״ מה? למה שהוא ישאל אותי את זה, אני עוצרת ואומרת לו את האמת,
״שאמצוץ לו חזק בשירותים, אבל אני מניחה שהוא לא בהכרה, האם אני טועה?״ אוקיי לפתח שיחת חולין עם הבריון שלך בזמן שאין כמעט אף אחד בבית ספר זה לא הרעיון הכי טוב,
הוא מתקרב אליי ואני הולכת אחורה עד שאני נתקעת בקיר ואין לי לאיפה לברוח, הוא צוחק כמו שצחק במקרה שקרה קודם,
״את רוצה לדעת למה את לא תעשי את זה?״ הוא שולח ידיים לכתפיי ומוריד אותי בכוח ככה שאני יושבת על הרצפה,
״כי את הבובה שלי, ואף אחד לא ישחק איתך חוץ ממני״ הוא שם את ידו מתחת לסנטר שלי ואני רועדת, ואני מאוד מקווה שזה בגלל שאני מפחדת ממנו,
״אני לא שלך אם לא הבנת את זה״ אני קמה על רגליי ועושה את
מה שתכננתי לעשות, בועטת לו בביצים, ובורחת ממנו ככל האפשר.