סודותיו של וולדמורט

פרק 54: אנבת'

נ.מ. אנבת'
"כולם הבינו את התוכנית?" שאלתי, וכל מי ששהה באולם הגדול הנהן. החלטנו לבחור במשהו פחות אגרסיבי, ולכן החלטנו להתחיל עם כוח קטן, שפשוט יעמוד בעיר ההיא, איטרנליה, ולא יעשה כלום. אם הם יתחננו אלינו לשלום, אולי נסכים. אם הם ינסו להתקיף אותנו, אנחנו נביא את כל הכוחות ונטפל בהם. בכוח הקטן יהיו כמה מכל קבוצה, יוונים, רומאים, ציידות וקוסמים\מכשפות. 
"אז מי רוצה להיות בקבוצה מכם, תלמידי?" דמבלדור שאל, והאולם הגדול השתתק. 
"אני" ג'יני הרימה את ידה. 
"גם אני" לונה הרימה את ידה. אחר כך הדהדו באולם קולותיהם של החצויים שגילינו בהוגוורטס. 
"אני מעריך את רוח ההתנדבות, כולם" דמבלדור חייך. 
"מהיוונים אני חושבת שעדיף שאני ופרסי נלך" אמרתי, ופרסי סימן לי באגודל למעלה. 
"אני חושבת שמהציידות אני, ריינה ולילי נלך" תאליה אמרה, ושתי הציידות הנהנו. 
"מהרומאים כנראה כדאי ששנינו נלך" פרנק אמר, וחיבק את הייזל. 
"גם אנחנו באים" קיף אמר, ומאחוריו טאם ולין הנהנו. 
"גם אנחנו באים" ג'יני אמרה, והחוותה בידה על קבוצה של חצויים שהתגלו בהוגווורטס. 
"בסדר, אבל איך אנחנו מתכננים להגיע לשם?" פרסי שאל. 
"ואולי כדאי שניקח את בת הערובה איתנו?" לילי הציעה. 
"נגיע לשם בעזרת כמה שיטות. הייזל, תוכלי לקחת איתך את פרנק על אריון?" שאלתי, והייזל הנהנה. 
"פרסי, אתה תזמן כמה היפוקמפוסים ללקחת חלק מאיתנו, ואולי גם פגסוסים?" הבטתי בפרסי, שהנהן ויצא מהאולם הגדול, כנראה כדי לקרוא לפגסוסים ולהיפוקמפוסים. 
"גם אני בא" קפצתי בבהלה לקולו של ניקו. 
"בטח" אמרתי, וניקו הנהן. 
"רגע, ניקו, אתה יכול לקרוא לגברת אולירי?" שאלתי, וניקו סימן בחיוב ויצא גם מהאולם הגדול. 
"בסדר, בואו, כל מי שבא איתנו" אמרתי ויצאתי מהאולם, כשמאחוריי כולם. לא עבר הרבה זמן עד שכולם היו מוכנים, חלק רוכבים על היפוקמפסים שצצו מהאגם, חלק על ת'סטראלים שהגיעו מהיער לקריאתו של פרסי והייזל ופרנק על אריון. אני ישבתי עם פרסי על ת'סטראל, וריינה רכבה על פגסוס עם ביאנה, ושמרה שלא תברח. 
"קדימה!" קראתי, וכולנו המראנו לדרך לכיוון איטרנליה, עיר הבירה של האלפים, לבצע את התוכנית שלנו.