My woman {1}

פרק 31- גלולות

הלכתי במסדרון האגף של ההורים שלי, חשבתי על השיחה שהייתה לי אתמול עם מתאו.

אמרתי והתקדמתי לחדרי. ״ליאנה.״ הקול של מתאו נשמע כשנכנסתי לחדר. ״אני מצטער.״ הוא נכנס גם הוא לחדרי. ״אתה זוכר מה אמרת לי? יש לך מזל שאני לא חונק אותך למוות?״ חזרתי על מילותיו. ״ליאנה—״

״זה היה הדבר הכי כואב שאמרת לי כל השיחה הזאת.
היית צריך להקשיב לי ולא להקשיב לבת דוד שאמרתי לך שאני שונאת אותה.״ אמרתי ודמעות כמעט ירדו מעיניי.
״ליאנה—״ הוא ניסה להגיד אך קטעתי אותו שוב.
״לך מפה. לך מפה, פשוט תלך מפה.״ אמרתי בבכי.

נשמתי עמוק, נעצרתי מול דלת חדרה הישן של אימי.
נכנסתי באיטיות, סגרתי את הדלת ונעלתי אותה.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס והקלדתי את המספר של אמא שלי.

״היי, מותק. מה קורה?״ אמרה בקול נוטף אושר. ״הכל בסדר, איך שם?״ שאלתי אותה כשחיוך גדול עולה על פניי. ״נורא כיף לי, אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון.״ היא אמרה. ״כן, אני שומעת.״ גיחכתי.

״אמא?״ קראתי, קולי נהיה שקט יותר. ״כן?״ היא שאלה בקול מהוסס. ״את בטוחה שהכל בסדר?״ שאלה בדאגה.
״לא, הכל לא בסדר.״ קולי רעד. ״מה קרה, מתוקה?״ שאלה בקול רך. ״אני ומתאו רבנו.״ סיפרתי. ״כאילו, ממש רבנו.״ הסברתי. ״רבתם? מה קרה בניכם?״ שאלה בדאגה.
____
״ליאנה..״ אמא אמרה לאחר שסיפרתי לה את הסיפור.
״תיראי, אני חושבת שאת צריכה לסלוח לו. גם את היית מתנהגת ככה אם המקרה שקרה לך היה קורה גם לו.״ הסבירה ברכות. ״אבל אני הייתי מקשיבה.״ אמרתי בפנים זועפות. ״הוא אוהב אותך, ליאנה. תזכרי את זה. אל תתני למישהו לחבל לכם באהבה. אם את אוהבת אותו, תנסי לסלוח.״