פרק 20 - טקס האירוסין

88 16 23
                                    

נקודת מבט ג'ימין

היום זה נשף הבגדים שעיצבו לי היו יפים במיוחד, עניין אותי לדעת האם נאמג'ון הקשיב לי בקשר לג'ין, לא יודע אולי הבעיה היא אצלי? אולי רק אני חושב שזה יהיה נורא יפה אם הם יהיו ביחד? אבל החלטתי אני אפסיק להתערב בזה ואפסיק לדבר על זה למרות שג'ין דווקא נראה מתעניין בקטנה.

"אהוב אתה מוכן?" שמעתי צעקה מחוץ לחדרי "כן אהובי!" צעקתי לו חזרה והוא נכנס "וואו, אתה כל-כך יפה ג'ימין!" אמר וניגש אלי "גם לך לא חסר אהובי!" אמרתי לו, יונגי היה לבוש בבגד כחול עם סרטים זהובים עליו בכתפיים ובמקדימה, אלו בגדים של נסיכים ולכן הזהב נמצא עליו, אני לבשתי חליפה בצבע לבן שגם עליה זהב היה.

יונגי הודיע לי אתמול בלילה מאוחר שכבר החבר שלי מהנתינים נמצא, התרגשתי ורציתי ללכת אליו אבל כבר היה נורא מאוחר... לקח להם זמן למצוא אותו זו הסיבה שהוא הגיע בשעה כזו, אני יכול להבין אותם זה לא קל למצוא מישהו ספציפי משם, הכל שם כל-כך מבלבל.

יצאתי מהחדר לכיוון החבר שלי כל-כך התרגשתי לראות אותו.

פתחתי את הדלת בה הוא שהה, זה יהיה גם הפעם הראשונה בשביל יונגי לראות אותו, ראיתי את הפרצוף המסוקרן על פניו וחייכתי.

"ג'ימין!" צעק קים סאנג-האן "סאנג-האן!" צעקתי לו ורצתי לחבק אותו מהר, שנינו התחבקנו חזק, תמיד דאגנו אחד לשני.

"וואו אני לא מאמין שאתה נסיך עכשיו...." אמר והנהנתי "גם אני לא האמנתי בהתחלה" אמרתי והוא הנהן "ש-שלום הנסיך י-יונגי" אמר סאנג-האן וקד ליונגי "שלום, סאנג-האן״ אמר יונגי בהרשמיות וצחקקתי נתתי מכה לכתפו וגם הוא צחקק, סאנג-האן הרים את ראשו והביט באנו בחיוך.

"אז ג'ימין... אתה בסדר עכשיו?" שאל בעצב והנהנתי "תראה למען האמת אין יום בו אני לא חושב על אימי, אבל למדתי להתגבר.... ואם כבר מדברים על זה עכשיו, אני צריך להודות לך, אתה השגת את התרומות ובזכותך קברתי אותה...
אני מודה לך סאני על הכל" אמרתי והוא חיבק אותי "זה בסדר, אתה יודע כמה אהבתי את גברת פארק" אמר והנהנתי "כן, כבר שנים שאנחנו מכירים..." אמרתי והוא הנהן "גם אביך היה בחור טוב, הוא תמיד היה מביא לי ממתקים, עד שהתאונה כרתה, אתה זוכר כמה בכינו?" שאל והנהנתי "כן, אני לא אשכח את זה אתה ממש אח שלי לכל דבר" אמרתי והוא הנהן "גם אתה, לפחות יצא לנו לגדול ביחד, שמעתי שהתעלפת וחיפשתי אותך, כולם אמרו שהמשמר המלכותי לקח אותך, כל-כך דאגתי חשבתי שמתתה, אבל אחרי שבוע הודיעו על נסיך חדש לממלכת מין 'פארק ג'ימין' אתה יודע מה קרה לי אני הייתי בהלם! לא ציפיתי בכלל! אני לא אשכח איך הייתי מאושר..." אמר וחייכתי "וחוץ מזה..." הוא ניסה ללחוש כדי שיונגי לא ישמע אבל הוא שמע בכל מקרה "ידעתי שתסתדר, תמיד אהבת את הנסיך יונגי" אמר מוסמק וצחקקתי "הוא יודע" אמרתי לסאנג-האן "י-יודע?" שאל "כן, שאהבתי אותו תמיד התוודאתי בפניו" אמרתי הוא היה בהלם ואז חייך "זה טוב!" אמר והנהנתי "אני לא אשכח איך היית מביך אותי פעם והייתה צועק שטויות ג'ימין יונגי לנצח וכל מיני כאלו" אמרתי מוסמק "אוי, אתה זוכר, תמיד היית מובך מזה! זה היה כל-כך מצחיק!" אמר וצחקק "לא! זה לא! כל הילדים תמיד היו צוחקים עליי אחר-כך!" אמרתי מעוצבן "כן? תראה איפה אתה היום ואיפה הם?" אמר וצחקק "אני לא רואה אותם, אבל אותך כן" אמר וחייכתי "תודה סאני" אמרתי "תודה לך! שחשבת עליי וזכרת אותי!" אמר ודחפתי אותו "היי!" אמר "שאני לא יזכור אותך!? זה מעליב!" אמרתי לו והוא חייך "גם אני אזכור אותך כל החיים" אמר והתחבקנו "טוב, אני מתחיל לקנא!" אמר יונגי לפתע והפריד בינינו צחקקנו "סליחה אהוב" אמרתי לו והוא חייך "סאנג-האן היה נפלא להכיר אותך! ולמען האמת אני רוצה להודות לך כל כך שדאגת לג'ימין כשאני עדיין לא הייתי בחייו תודה רבה לך" אמר יונגי וסאנג-האן היה בהלם "לא! זה בסדר! אין צורך ה-הנסיך יונגי!" אמר מהר וקד לו "עשיתי את זה מתוך אהבה לאח שלי!" אמר ויונגי הנהן "אני מבין אותך, גם לי יש את טאהיונג" אמר וסאנג-האן הנהן.

שעת הנשף הגיע התרגשתי כל-כך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הזעתי, שמחתי וחששתי, אין לי מושג מה הולך לקרות ואיך ממלכות אחרות יקבלו את זה ששני דברים עומדים להתחתן, זה לא מקובל וזה היה ברור לי וליונגי, יש בי גם חששות שאנשים לא יגיעו ויחשבו שזה מגוחח, אני מקווה שכל החששות שלי לא יקרו.

יצאתי מין החדר שלי והמשרתים מלווים אותי לכיוון הנשף.

את הנשף אירגנו בכל חצר הממלכה, בכל מקום היו דברים שונים, אוכל שונה, מלא אנשים היו כל אחד ובגדי המסורת שלו, הדבר היחיד שהיה משותף בינהם היה העובדה שכל הבגדים היו מלכותיים ושווי ערך.

"תודה רבה לכולכם על שהתכנסתם לטקס האירוסין המיוחד הזה שממלכת מין חיכתה לו, נכון, זה לא כל-כך מקובל בשנה הזו ששני בנים ינהיגו ממלכה אך, כולכם יודעים מה אנו חושבים על אימוץ ילדים, ועל כך שזו העצמה גדולה בפני עצמה, אנו גאים בבנינו הנסיך יונגי, והנסיך ג'ימין על בחירתם להינשא אחד לשני, אנו מקווים שיום יבוא וכולכם תקבלו זאת גם" אמר המלך והמלכה עמדה לצידו "עכשיו אבקש להכניס את הנסיך יונגי והנסיך ג'ימין!" אמרה המלכה ולאט לאט אני ויונגי נכנסו עם המשרת הצמוד שלנו, התרגשתי, נלחצתי, חששתי ודאגתי, פחדתי שיונגי יהיה פחות שווה ערך בגללי בפני שאר המלכים, הם יחשבו שהוא לא ראוי בגללי, פחדתי מזה כל-כך אבל, קצת הופתעתי כולם היו נראים שמחים.... זה עשה לי קצת טוב, מזווית העין קלטתי את השף ג'ין והגנרל נאמג'ון עומדים אחד ליד השני ומביטים בי וביונגי, כשעינהם נפסה בשלי קרצתי להם והם חייכו יותר שמחתי כל-כך שהם כיבדו אותי ובאו, הבטתי לצד ימיני וראיתי את סאנג-האן מביט עלי ומוחא כף בשקט ובהתרגשות חייכתי אליו וגרמתי לו לפרץ של התרגשות והוא החל לקפץ במקום בקטנה, הבטתי בהוסוק שמנסה להשאיר את סאנג-האן דבוק לרצפה ולא לקפצץ זה הצחיק אותי טיפה, טאהיונג וג'וגנקוק החזיקו ידיים וחייכו טאהיונג עמד לבכות, הוא ריגש אותי וכמעט גרם גם לי להזיל דמעה של רגש, הרגשתי מאושר.

"אז עכשיו ששני הנסיכים שלנו פה אפשר להתחיל בטקס האירוסין" אמר המלך בחיוך "תעמדו פה" אמרה המלכה וסימנה לנו לעמוד על שני במות עגולה נפרדו וקטנטנות שנינו נעמדו כל אחד על הבמה הקטנה שלו.

"אז נתחיל בטקס!" אמר המלך וכל האורחים מחאו כפיים, אביו של הוסוק, הדוכס של הממלכה קיבל את הכבוד להביט את הטבעות עם הסרטים המלך הרים את שני הטבעות יחד עם הסרט והדוכס הלך עם הקופסא הריקה חזרה למקומו ליד אשתו והמלך והמלכה "בבקשה!" אמר המלך והגיש ליונגי את הטבעות המחוברות בסרט, יונגי לקח את הטבעות ממנו ידיו רעדו טיפה מהתרגשות וזה גרם לי להתרגש יותר "הנסיך ג'ימין" אמר יונגי בקול טיפה רועד "האם תרצה להתארס לי הנסיך מין יונגי?" שאל בלחץ צחקקתי קצת מה שלא תאם לנימוסי האירוע "כן!" אמרתי מרוגש הוא חייך הושטתי לו את ידי והוא השחיל את הטבעת לאצבעתי ולקחתי את הטבעת השניה מידו "הנסיך יונגי, האם תרצה להתארס לי הנסיך פארק ג'ימין?" שאלתי מקווה שתשובתו תהיה חיובית "כן!" אמר מרוגש והשחלתי את הטבעת על אצבעו, המלך לקחת מספריים שעשויות מזהב הוא קרא למלכה שניהם החזיקו במספריים וחתחו יחד את הסרט "אנו מכריזים עליכם מאורסים!" אמרו יחד המלך והמלכה וכולם מחאו כפיים.

My Future Kingdom (Yoonmin)Where stories live. Discover now