לרקוד עם השדים שלי

opening

אפלה זו הרגשה מוכרת.

לכל אחד יש את החושך שלו. את הסיוט שלו שמתגשם, את הרוחות והשדים הפרטיים שלו שחוזרים ותוקפים.

לכל אחד יש תקופה של דאון, שגורמת לו להרגיש חלש ולא יכול, שגורמת לו להרגיש קטן ולא מבין, שגורמת לו לרצות לוותר.

על מה לוותר? על מטרות, חלומות, שאיפות, ולפעמים גם על החיים. ולא רק במקרים קיצוניים. מקרי ההתאבדויות אמנם לא נפוצים מאוד, אבל המחשבות האובדניות והפגיעה העצמית כן.

מחקרים מצאו כי 1 ל3 אנשים חווה חשיבה אובדנית חזקה מאוד שהסתכמה בכך שלא נגרם נזק גדול אם כי הרצון היה חזק ועוצמתי. מה שמנע מנפשות האלה לעשות זאת, זה הרגשת האשמה, אי האומץ, והפחד מכאב שעלו לפני הרגע הנורא. אני מניחה שאני מסתכמת איפה שהוא בין חשיבה אובדנית מוחלטת לבין הרגשת האשמה והמחויבות כלפי אנשים מסוימים. ולכן, מצאתי פשרה. אני ממשיכה לחיות בשביל האנשים הקרובים אליי, ומפסיקה להתמודד באופן זמני כשאני פוגעת בעצמי.

לכל חפץ בבית אצלי יש את התקופה שלו, ואת השימוש הלא בריא בו שעזר לי להתמודד. פעם היה האסלה ונייר הדבק, לאחר מכן מקלחות הלילה, כדורי השינה, ולבסוף סכיני הגילוח. כמו שאמרתי בהתחלה. אפלה היא הרגשה מוכרת.

★★★

פתיח קצרצר לסיפור...
מקווה שאהבתן, פרק ראשון עולה בקרוב💗

**המחקר שהובא אינו מבוסס על אמיתי