My Boss

-7-

נ.מ סטיב
״הכל התחיל מהיום הראשון של העבודה הגעתי הביתה..״ והוא התחיל לספר לי את כל מה שקרה שהוא הגיע לקטע שהכלב שלו מת הוא התחיל לבכות שוב בכי קורע לב שכמעט בכיתי בעצמי אבל אני לא יכול אני חייב להישאר חזק עם הייתי יכול גם הייתי לוקח ממנו את כל הכאב שלו אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לחבק אותו חזק וללטף אותו לנסות להרגיע אותו כשהוא סיים את הסיפור הוא הסתכל עליי במבט שבור
״אני מצטער שהדאגתי אותך״ הוא אמר בקול חלש
״ היי בייבי אתה לא צריך להצטער אני מבין, ואני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר אוקיי״ אמרתי ונתתי לו נשיקה קצרה בשפתיים ושהתנתקנו ראיתי שהוא מסמיק והחיוך שלו טיפה עלה והוא הסתיר את הראש שלו מהר בחזה שלי ואני גיחכתי וליטפתי את ראשו ״אתה לא צריך להתבייש ממני״ אמרתי לו *הוא כזה חמוד* חשבתי לעצמי אחרי דקה נשמע רעש מכיוון הבטן שלו ראיתי שהוא ניסה להתעלם מזה ולמרות שגם אני הייתי רוצה להישאר ככה הוא צריך לאכול משהו אז התרוממתי מהמיטה וראיתי שהוא נבהל וישר כרך את ידיו מאחורי צווארי ואת רגליו מסביב למותני ״ל-לאן אנחנו הולכים״ הוא שאל אותי טיפה בבהלה ״אתה צריך לאכול משהו אתה לא יכול להתעלם מזה״ אני אמרתי לו והוא רק הנהן בקצרה והניח את ראשו על כתפי, הגענו למטבח הנחתי אותו על השיש וניגשתי למקרר ״מה אתה רוצה לאכול בייב״ שאלתי אותו ״י-יש לך במקרה פסטה״ הוא שאל מובך ״דבר ראשון כן יש לי דבר שני אתה לא צריך להתבייש ממני אני אתן לך את כל מה שתבקש״ אמרתי לו והתקרבתי עליו ונישקתי אותו בלחי והוא הסמיק ״איזה רוטב אתה רוצה״ שאלתי ״רוטב שמנת״ הוא ענה הפעם ביותר ביטחון ״כל מה שתבקש״ אמרתי לו והתחלתי להוציא את המצרכים.
נ.מ קרלוס
שמעתי את סטיב קורא לי למטבח הוא לא הסכים לי לעזור לו להכין כי הוא רצה שאני ינוח רק המחשבה שהוא מטפל בי ודואג לי גורמת לי להסמיק וזה מביך אותי כל פעם מחדש אבל אני חושב שיש לי רגשות אליו אבל אני לא יודע למה אני מרגיש לחוץ לספר לו הרי הוא קורא לי בייבי כל זמן ומנשק אותי אז אני דיי בטוח שגם לו יש רגשות אליי אז החלטתי אחרי הארוחה אני פשוט יגיד את מה שאני חושב והתמודד עם התוצאות נכנסתי למטבח שלו הבית היה ענקי אז ללכת מהסלון אל המטבח לקח דקה התיישבתי על כיסא וראיתי שהשולחן היה ארוך לשניים עם סיר של פסטה באמצע ובקבוק קולה ויין מונחים על השולחן ואז ראיתי את סטיב מתיישב מולי ״מה אתה אומר בייבי״ הוא שאל אותי אבל לא היו לי מילים העיניים שלי התחילו לדמוע אף אחד לא טיפל בי ככה מאז שההורים שלי העיפו אותי מהבית וזה ריגש אותי התחלתי להוציא יבבות חלושות ״ בייבי מה קרה״ סטיב אמר מהר ובא אליי ראיתי את המבט הלחוץ על הפנים שלו ״אתה לא צריך לבכות אני כאן״ הוא אמר לי וחיבק אותי וליטף אותי בראשי ״למה אתה בוכה קטני שלי״ הוא שאל אותי ואני רק הרמתי את מבטי עליו ונתתי לו נשיקה קטנה בשפתיים ראיתי את ההפתעה על פרצופו אבל לא התיחסתי לזה ניגבתי את עיניי הדומעות ״ ז-זה רק מאושר״ אמרתי לו בקול חלש ״ פשוט מאז שההורים שלי העיפו אותי מהבית בגלל ברגע שאני אמרתי להם שאני גיי״ התחלתי לומר וראיתי איך ההבעה שלו משתנה לזועפת והמשכתי ״ אף אחד לא דאג לי כמוך״ אמרתי בעדינות וחייכתי חיוך קטן וביישן ובלי יותר מדי להשתהות החלטתי שזה הזמן ״ יש לי רגשות אליך״ אמרתי במהירות והשפלתי את מבטי אחרי דקה שלא הייתה שום תזוזה הרגשתי אצבע אשר מרימה את ראשי ״אני חשבתי שמהרגע שהתחלתי לקרוא לך בייבי זה כבר היה ברור שגם לי יש רגשות אליך״ הוא אמר עם חיוך קטן ואני רק הסמקתי ״א-אתה רוצה להיות איתי.. כלומר בתור החבר שלי״ יותר שאלתי מאמרתי
״איך לעזעזל אני יכול להגיד לך ולפרצוף החמוד שלך לא הוא אמר ובלי לחכות הוא נישק אותי ואני קפצתי עליו ונתלתי עם הרגליים שלי מסביב למותניים שלו המשכנו להתנשק ובלי לשים לב הגענו לחדרו ״עשית את זה פעם בייבי״ הוא שאל בלחש ואני הנדתי בראשי
״האם אתה רוצה שאני יהיה הפעם הראשונה שלך״ הוא שאל אותי.