הפנים שלה

פרק 7/ רובי

4.10.2024

יום שישי

רובי

עמדתי בחדר אמבטיה בבית שלי והסתכלתי על עצמי במראה, השיר Rehab של איימי ווינהאוס התחיל להתנגן מפלייליסט בספוטיפיי שלי. עמדתי מעל הכיור שמסביבי כמויות לא נורמליות של איפור. חשבתי לנצל את ההזדמנות של היציאה למסיבה של החבר הזה של מאט בערב כדי לנסות לעשות משהו מגניב עם האיפור. הסתכלתי על אחד הלוקים בפינטרסט שמשלב שני קווים של איילנר, אחד שחור סטנדרטי ומעליו איילינר ורוד שנותן מסגרת. חשבתי שזה יכול להיות מגניב ולהתאים לשיער הורוד שלי אבל זה היה קצת מאתגר בהתחשב בזה שהאיילנר הורוד התלכלך מהשחור. אחרי כמה ניסיונות נראה לי שהצלחתי. זה יצא יותר יפה ממה שחשבתי.

"מה נסגר דויל?" ריקי שאל בבת אחת והקפיץ לי את הלב. הוא עמד בכניסה לאמבטיה, לא שמתי לב שהוא אפילו נכנס לבית.

"הבהלת אותי מטומטם" אמרתי לו בעצבים תוך כדי שהתחלתי לאסוף את כל האיפור ולהחזיר הכל למגירות.

"אני עומד פה כבר שעה מסתכל עליך מסתכלת על עצמך במראה, את ממש מאוהבת בעצמך".

ריקי שנשען על המשקוף בכניסה לאמבטיה ולעס מסטיק היה נראה מעולה עם מעיל אפור ומכנס ג'ינס משופשף. משום מה זה הרגיז אותי שהוא נראה כל כך טוב, כמו שאני מכירה אותו הוא בטח התארגן תוך 5 דקות, בזמן שאני כבר עומדת פה ומתאפרת כל השעה האחרונה. "יהיה לך קר ככה" הוא אמר אחרי כמה שניות כשהוא בוחן אותי. לבשתי טופ כסוף וחצאית שחורה גבוהה עם גרביונים ומגפיים גבוהות. ברור שיהיה לי קר, אבל בניתי על אלכוהול שיחמם אותי.

"מקסימום אתה תיתן לי את המעיל שלך" אמרתי כשבאתי לצאת מהאמבטיה אבל ריקי חסם אותי עם היד שלו.

"לא, אני לא אתן לך אותו".

"אז אל תתן לי אותו" אמרתי ועברתי מתחת ליד שלו ויצאתי מהאמבטיה.

"אני לא צוחק דויל, אני לא נותן לך את המעיל שלי, קחי משהו חם". הוא היה נראה דרוך וחסר סבלנות. בחודש האחרון הוא לא מתנהג כהרגלו, אני יודעת שהוא עובד מלא ועד מאוחר בלילה ושהוא בטח נורא עייף, אבל זה לא רק זה. משהו בו לא בטוח בעצמו כמו בדרך כלל. בהתחלה רציתי לשכנע אותו להיפתח בפני אבל משהו בו חסום, שזה גם לא אופייני לו. אם הייתי צריכה לנחש זה כנראה קשור לתיאו אח שלו, משהו אצל ריקי נשבר באותו יום שאיבחנו לאחיו לוקמיה.

"טוב אבא" צחקתי עליו ולקחתי מעיל שהיה תלוי במתלה לכניסה לבית וסימנתי לו לצאת. "אל תקראי לי אבא, דויל" הוא אמר בעצביים ויצא מהדלת. "עם הדדי אישיוז שלך זה מטריד".

"פשוט תסתום". הוא קרץ לי וצחק עם עצמו. הוא לא טועה דרך אגב. הייתי ילדה של אבא עד שהוא עזב את הבית שלנו לפני 8 שנים שהייתי בת 10. הוא לא טרח לנסות לשמור על קשר והתנער מאיתנו. אני יודעת שהוא עדיין בוורצ'סטר, הוא גר ברובע האיטלקי ליד המועדון של ויני הגיס של ריקי. הוא גר שם עם האישה החדשה והבת הקטנה שלו, אין לי מושג אפילו איך קוראים לה. כשאני רואה אותו באזור, הוא דואג להתעלם ממני, מבחינתו אני לא קיימת. אני זוכרת את הכאב שהיה לי ביום שמייסון אח שלי סגר בטעות את הדלת של המכונית על שתי האצבעות שלי ולקחו אותי למיון כדי לחבר לי מחדש את אחת האצבעות, אבל הכאב הזה מתגמד לעומת הכאב שיש לי בגוף כשאני רואה את אבא שלי מסתכל לכיוון השני כשאני עוברת ברחוב.