מאט:
אני לא חושב שהייתי במסיבה או בכלל בשום אירוע מהנה בחצי שנה האחרונה, אבל היה ברור שאני חייב להגיע למסיבה הזאת כי זה היום הולדת של נייט ואחרי כל מה שהוא עשה בשבילי בשנה האחרונה, אין מצב שהייתי מבריז לו מהיום הולדת שלו. רוב האנשים במסיבה לא היו אנשים שהתגעגעתי אליהם במיוחד. התלמידים בקלרמונט היו אנשים חיים בסרט, צבועים ומזוייפים, זאת הייתה התרבות בבית הספר הזה. כמובן שהיו יוצאים מן הכלל כמו נייט וסיידי ועוד כמה חברים משותפים, אבל רוב התלמידים היו פשוט נוראיים.
שמחתי שריקי, רובי ואלי רצו להצטרף אלי למסיבה, וידאתי עם נייט אם זה בסדר שאזמין כמה חברים, אבל ידעתי שלא תהיה לו בעיה. המסיבה הפכה להיות ממש נסבלת כשאלי ורובי בילו איתי את הערב. הן הסיחו את דעתי מכל מי שפנה אלי ורצה להשלים פערים ולבדוק מה שלומי.
באיזשהו שלב רובי הלכה לרקוד עם עצמה ונשארנו אני ואלי על הספה בסלון. הלחיים שלה היו סמוקות מאלכוהול והיא לא הפסיקה לצחוק מכל דבר. היא הסתכלה על רובי רוקדת ותהיתי אם היא רוצה להצטרף אליה.
"את רוצה ללכת לרקוד עם רובי?" נתתי לה פתח כדי שתרגיש מספיק בנוח לקום בלי לדאוג אם אני אשאר לבד.
"לא" היא ניענעה את ראש שלה. "אני לא אוהבת לרקוד".
"באמת?" משום מה זה לא התחבר לי עם הדמות שלה. היא אהבה מוזיקה ותמיד קצת רקדה עם עצמה כשהיא זימזמה לעצמה שירים.
"כן, שאני רוקדת אני מרגישה קצת.. לא יודעת.. אני לא אוהבת שמסתכלים עלי ושאני רוקדת אני מרגישה שאני מזמינה את זה". שנאתי שהיא מרגישה ככה. כמוני, גם אלי התקשתה עם מבטים ותשומת לב. רציתי בשבילה שהיא תרגיש בנוח לעשות מה שהיא רוצה לעשות בלי קשר למה שאף אחד חושב. רציתי להגיד לה שהיא מדהימה ושהיא צריכה לשים זין על כולם, אבל סיידי הקדימה אותי.
"נייט!!!" היא צעקה ממרכז המסיבה וסובבה את כל הראשים בחדר. "נייט! אני צריכה שתבוא! עכשיו!". היא אמרה בלחץ ובקול רועד. אין ספק שמשהו קרה, משהו רע. הרגשתי דריכות בכל הגוף והסתכלתי על נייט שעמד ליד רובי, סיידי משכה אותו והתקדמה בבהילות למדרגות. מבלי להבין מה בדיוק קורה, ראיתי במבט של נייט שהוא רוצה שאבוא. רצתי אחריהם במדרגות לקומה השניה.
"סיידי הכל בסדר? מה ק- הו פאק!" הוא אמר בשניה שהוא נכנס לחדר שלה. נכנסתי אחריו וראיתי את ריקי על הרצפה, על הפנים שלו היה שובל של דם שזלג גם על הרצפה. "מה זה? מה קרה לו?!" נייט שאל את סיידי שנראתה מבולבלת ומבוהלת.
"אין לי מושג!" היא ענתה בבהלה.
"ריקי!!" שמעתי את רובי צועקת. לא שמתי לב אפילו שהיא ואלי עלו בעקבותינו. היא רצה לכיוונו והתיישבה לידו על הברכיים שהיא נותנת לו מכות זהירות בפנים. "ריקי!!" היא צעקה אליו שוב שהיא מנסה להעיר אותו. לא הכרתי הרבה זמן את רובי, אבל זאת פעם ראשונה שזהיתי פגיעות אצלה. הקול שלה היה שבור והידיים שלה רעדו, ריקי פתח לאט את העיניים ואנחת הקלה יצאה מרובי. סימנתי לרובי לזוז ותפסתי את ריקי, גררתי אותו לקיר הקרוב והשענתי אותו עליו כדי שיהיה במצב ישיבה. הוא הוציא קולות של כאב. הוצאתי את הפלאפון שלי מהכיס והשתמשתי בפנס כדי לנסות לבחון את המצב שלו.
YOU ARE READING
הפנים שלה
عاطفيةמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
