5.10.2024
יום שבת
מאט:
אפילו לא ניסיתי להירדם. מאז המוות של קלסי לא היה לי כמעט לילה אחד של שינה רצופה. הייתה לי אינסומניה קשה והיה לוקח לי שעות להירדם. האלכוהול שזרם לי במערכת ובדרך כלל שפך אותי, גם לא עזר. הפרקים של ברוקלין 99 המשיכו לרוץ ברקע למרות שנראה שכולם כבר ישנו. הצצתי על רובי ואלי שישנו על הספות. רובי שישנה בספה מול הטלוויזיה, הוציאה נחירות קטנות, היא הייתה אומנם קטנה אבל הגפיים שלה היו בכל מקום על הספה, הפה שלה היה פתוח והשיער שלה היה לה על הפנים. בספה ליד, אלי ישנה בדיוק הפוך. היא הייתה מכונסת כמו עובר בתוך עצמה והיא נראתה פתאום כל כך קטנה, הנשימות שלה היו קצרות ולא מסודרות. הסתכלתי על השיער שלה שנראה כמו הדבר הכי נעים בעולם ואז על השפתיים שלה. בהתחלה חשבתי שאני מדמיין אבל השפתיים שלה זזו. היא התחילה למלמל משהו. הפנים שלה התכווצו מכאב ודמעה זלגה לה מהעין. היא הוציאה קול קטן של יבבה שנשמעה לי חסרת אונים. הלב שלי לא עמד בזה. מצד אחד לא רציתי להעיר אותה אבל היה נראה שהיא ממש סובלת מהחלום שלה. "לא" היא אמרה בקול צרוד מתוך השינה שלה תוך כדי שהיא ממשיכה להוציא יבבות של כאב.
"אלי" נשענתי על המרפק שלי כדי להיות קצת בגובה והזזתי לה את הכתף. היא לא התעוררה והיא הוציאה קולות של בהלה. "אלי" ניסיתי שוב ולא הצלחתי להעיר אותה. הפנים שלה היו מכווצות מכאב והיו מלאות בדמעות. הזזתי לה את השיער מהפנים, הוא היה נעים אפילו יותר ממה שדמיינתי. "אלי" ניסיתי להעיר אותה פעם נוספת כשאני מלטף עם האגודל שלי את הפנים שלה. הפנים שלה התרככו והיא פתחה את העיניים.
"מאט?"
"את בסדר?"
"כן ברור" היא אמרה בחיוך. "אתה לא נרדם?" היא שאלה אותי. היא נראתה מנותקת לגמרי. היא הייתה רגועה ונינוחה וחייכה אלי, וזה לא הסתדר לי לרגע עם איך שהיא נשמעה לפני שניה מתוך השינה שלה.
"היה לך סיוט" אמרתי לה.
"באמת?" היא שאלה מופתעת. לא הבנתי איך יכול להיות שהיא לא ידעה את זה. גם אם היא לא זכרה את החלום, איך יכול להיות שהיא הייתה כל כך מנותקת פיזית מהגוף שלה שעוד רעד לפני שניה?
"כן, לא משנה תחזרי לישון" אמרתי ונשכבתי מבולבל חזרה על הגב. מזווית העין שמתי לב שריקי ישן על הגב. זה היה מסוכן בהתחשב במכה שהוא קיבל לראש. אם הוא יקיא, הוא יכול להיחנק. "הי" נתתי לו מכה ביד, צוחק על עצמי מבפנים כמה טיפול שונה אלי וריקי מקבלים ממני שאני מעיר אותם.
"ממ?" ריקי מילמל.
"תסתובב על הצד, שלא תקיא ותיחנק" הוא הוציא כמה אנחות והסתובב על הצד שלו. הנחירות של רובי הלכו והתחזקו בעקבות הרעש שלנו.
"היא תמיד נוחרת?" שאלתי את ריקי.
"כן, אבל זה מרגיע, ככה אנחנו יודעים שהמשוגעת הזאת עוד חיה"
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
