Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 episode 11

-קסלין,וקסי-

ביפ
ביפ
ביפ
ביפ
הצילצולים המשיכו להשמע ככל שהדוקטור התקדם עם ידו לכיוון בטני,הוא עבר בכל גופי,
ידו החמה והגדולה של ג׳ים תופסת את ידי הקרה,
מחממת אותה ויותר מזה,מעניקה לי תחושה של בית,תחושה
מוגנת.
אני אוהבת את ההרגשה הזאת לא אשקר,היא הייתה חסרה לי מאוד.
אני כבר מחכה לרגע שבו אני אדרוך שוב בחוץ,
מבלי רופאים שידלגו אחריי,אני רוצה להסתובב,ולצאת למועדונים,מלא זמן לא יצאתי.
אני גם צריכה להשלים את כל עבודתי,החסרתי מלא זמן,
אני בטוחה שברונו המציא איזה משהו,
אמר שאני חולה ולא יכולה להגיע,ואני גם מאוד בטוחה
שהוא השלים את כל הדברים החסרים שעליי להשלים,
אבל מי יודע? חוץ מזה אני מתגעגעת לעבודה שלי,
אהבתי אותה.
אני מתרגשת לראות את מאריאנה ואת קופר,
״אוקיי,חדשות טובות,אפילו מעולות.
את נראת בסדר גמור מיס סנטיאגו.״ אמר הרופא בחיוך,
שכחתי שהשם משפחה שלי הוחלף לסנטיאגו בגלל קופר,
״אבל בשביל הזהירות,תבואי סוף השבוע נעביר עליך עוד
בדיקה.״ אמר הרופא,חייכתי עליו והנהנתי,
קמתי מהמיטה שישבתי עליה,מתחילה לצעוד לכיוון היציאה כשג׳ים לידי,וידו תופסת את ידי.
זיכרונות מאתמול בלילה עולים לראשי,סומק עז עולה על פניי,
ג׳ים צוחק מהצד בשקט,הבטתי לכיוונו,הוא יודע על מה אני
חושבת.
״מניאק.״ לחשתי לו אבל חייכתי,סובבתי את פניי הצידה כי
ידעתי שעם אני יביט בפניו שוב,אני אהפוך לעגבניה,
כמו שאמרתי לפני שנה וכמה חודשים,העגבניה המקורית.
עברנו את שערי הבית חולים וירדנו במדרגות המובילות
לחניון,לפתע נעצרתי בשוק,עזבתי את ידו של ג׳ים ופתחתי בריצה לכיוונה של חברתי הטובה,
שעמדה בחניה,עם פרחים ביד,ובלון גדול שכתוב עליו בענק:
ברוכה השבה,כלבה.
היא גם רצה לכיווני,התחבקנו מלא זמן,אלוהים כמה שהתגעגעתי עליה.
היא השתחררה ממני ודמעות ירדו מעיניה,
״אני התגעגעתי עליך.״ אמרה לי בבכי,הנהנתי בבכי
״גם אני עלייך.״ החזרתי לה,לפתע שמענו מישהו מהצד,
״אני התגעגעתי עליך,הו,כן? גם אני עליך!״ מרקוס חיכה אותנו בקול צפצפני,
אני צחקתי ומאריאנה קיללה אותו,
היא החזירה את צומת ליבה עליי וחייכה,ואז התקרבה עליי ונישקה אותי על שפתי,
״עד לפה.״ אמר ג׳ים ומשך אותי אחורית,
פרצתי בצחוק,ומאריאנה קיללה גם אותו,
״מניאק+מניאק=בני זונות!!״ צעקה מאריאנה ובעטה לשתיהם ברגליים,אך ג׳ים מהיר יותר וחמק ממנה,
מרקוס? קילל בכאב,עוד שניה נופל על הרצפה,
״רואים שאתם אחים.״ מלמלה מאריאנה לקחה את ידי והתקדמנו לכיוון הרכב שחיכה בחוץ,שמאוד התעניינתי לדעת של מי הוא,הוא בטוח לא של ג׳ים,לא נזכיר בכלל את מרקוס,
למאריאנה יש רכב קטן ולבן,זה משאיר רק אפשרות אחת,
״קופר?״ שאלתי ודפקתי על דלת הנוסע,
הדלת נפתחה,הוא יצא ממנה,
״התגעגעת עליי? פרינסס?״ שאל קופר והשליך את ידיו לצדדים,נדחפתי בין ידיו,מחבקת את גופו הגדול חזק,הוא חיבק אותי חזק,בכיתי בידיו אבל על שפתי היה חיוך.
״איפה גלוריה?״ שאלתי בהיתרגשות והבטתי לתוך הרכב בתקווה למצוא את האישה הנחמדה והיפה.
״היא..קצת חולה,היא בבית.״ אמר קופר,הנהנתי בעצב,
וחיבקתי שנית את גופו הגדול והחמים של קופר,
״הולכים?״ שאל ג׳ים ונעמד לצידנו,מושך אותי אליו
ומסובב את ידו סביב מותניי ברכושניות,
״כן.״ ענה קופר,צחקתי כשמתי לב שקופר הביט בג׳ים
כאילו רוצה להרוג אותו,
נכנסנו לתוך המכונית,אני ומאריאנה ומרקוס מאחורה,
וג׳ים וקופר מקדימה,
כל הנסיעה אני ומאריאנה ומרקוס צחקנו בקול ושרנו שירים,
ג׳ים גילגל את עניו אך חייך,וקופר חייך כל הנסיעה,
כמה שהתגעגעתי לזה,אלוהים יודע כמה.

סליחה על הפרק הקצר🙂😔😩
וסליחה שהתעכבתי.
מקווה שלא יקרה שוב,תודה על הכל,
באמת שאין כמוכם.
אוהבתתת❤️❤️❤️❤️❤️‍🔥❤️‍🔥‼️‼️‼️