שקר תמורת שקר

חלק 3: החוקים לזוגיות מזויפת

אדריאן, עדיין בתלבושת של החתול השחור, סרק את התמונות על הקיר בחדר השינה שלה. בעבר הקירות שלה היו מכוסים בתמונות שלו מצילומים, אבל רובן נעלמו. היא החליפה אותן בתמונות שלה עם חברים שלה. הייתה אחת מהפיקניק שעשו ביום הגיבורים, כמה של הבנות בשמלות שהיא עיצבה, שלה ושל אליה מחייכות וצוחקות. הוא היה בכמה מהתמונות, לפחות בתור אדריאן, אבל זה באמת היה בכמה תמונות בודדות. לא צריך היה לנחש למה. אבא שלו בקושי הרשה לו לצאת מהבית חוץ מאל בית הספר ואל אימוני סיף.

"אנחנו צריכים חוקים," מרינט אמרה.

"הא?"

"חוקים. גבולות." היא תפסה מחברת ועט מהשולחן שלה והתיישבה על המיטה הקטנה בחדרה. "אם אנחנו רוצים שהזוגיות המזויפת הזאת תעבוד, אנחנו צריכים רשימה ברורה של דברים שאנחנו מרגישים בנוח לעשות אחד עם השני."

החתול הנהן. זה בטח היה רעיון טוב.

הוא הצטרף אליה במיטה הקטנה שלה. היא פתחה את המחברת והמילה "החוקים" הייתה כתובה בראש הדף בכתב היד המדהים שלה. זה סוג של חמוד איך היא רצינית לגבי זה. אבל שוב, זו הייתה מרינט. היא תמיד הייתה משקיעה 100 אחוזים בכל דבר.

"בסדר," היא אמרה בטון מקצועי. "קודם כל, מגע פיזי. בדרך כלל בין זוגות יש מגע פיזי ביניהם."

"חיבוקים זה בסדר מבחינתי."

"גם מבחינתי." היא כתבה את זה במחברת ואז נאנחה וטפחה את קצה העט על סנטרה. "למרות שאני תוהה אם חיבוקים יהיו מספיק..."

היא נעצה בו מבט—לא, בשפתיו. המבט שלה משך את שלו מטה, אל שתפיה. רכות. השפתיים שלה נראו כל כך רכות וקצת מנצנצות בגלל הליפ גלוס שהיא שמה. היא שמה את הסוג שיש לו טעם? טעם של פירות? של משהו אחר?

עיניהם נפגשו. חמימות דגדגה את לחייו. גוון ורוד הופיע על שלה. שניהם הסתכלו הצידה.

כל כך מביך.

"אמ." הוא כחכך בגרונו. "אני לא חושב שאנחנו צריכים ללכת רחוק מדי. מה אם ניצמד לחיבוקים, הליכה יד ביד ונשיקות על הלחי?"

"זה עובד בשבילי."

החוק נכתב, והם נאנחו בהקלה בזמן שהרגע של ה'תפסתי אותך בוהה על השפתיים שלי ואני יודע\ת בדיוק על מה חשבת' נשכח מאחוריהם. (בגלל שלמרות שהוא כמעט נישק אותה לפני בשביל סרט האימה של נינו, המחשבה של לנשק אותה בשביל מערכת היחסים המזויפת הזאת, נשיקה ששניהם יצטרכו לבחור בה, ולא משהו שנכתב באיזה תסריט, פשוט מרגישה... אחרת.)

עוד כמה חוקים נוספו, כולל איך הם יוכלו לתקשר אחד עם השני. (מסיבות מובנות מאליו, הוא לא יכול לתת לה את המספר האמיתי שלו.) גם הוסכם שחוץ מהזהות האמיתית שלו, אף אחד חוץ מהחיפושית ומאליה יידע את האמת. (זו הייתה הקלה, מאחר והוא לא היה בטוח שהוא יכול היה לשקר לשותפה שלו, בעיקר לא לגבי זה.)