Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

TWENTY ONE

הודעה חשובה בסוף הפרק

———

שבוע אחד של אינסוף שיעורים, חזרות וסוף שבוע מקסים כלוא בדירתו של הארי כבר עבר. ואני בהחלט יכול להתרגל לחיים האלה.

היום שוב היום חמישי. והארי ביטל את החזרה על מפצח האגוזים הערב כי אחת מהבנות הייתה חולה, מה שהותיר לנו לילה חופשי.
סוף כל סוף.

אספתי את הדברים שלי והתכוונתי לעזוב את הכיתה של זאין אחרי שסיימנו לתרגל את הדואט שלי עם ליאם. חשבתי לפגוש את אם ונייל בבית הקפה ממול לארוחת צהריים כי הייתי ממש מורעב, כשהארי נכנס לחדר וביקש לדבר איתי.

שיט.
כל העיניים עלינו.

ליאם וזאין היו קשובים במיוחד למצב.

״כן מר. סטיילס? קרה משהו?״ - אמרתי, מנסה להשתמש בכל נימוסי וכבודי כלפיו. המורה שלי.

״אתה יכול לבוא למשרד שלי, בבקשה?״

״כמובן.״ - הנהנתי ועקבתי אחריו החוצה.

הלכנו בשקט אל משרדו, מתרחקים אחד מהשני במבוכה, עד שהוא סגר את הדלת מאחורי.

״מה זה?״ - חייכתי.

״אני רוצה לשאול אותך משהו.״

״אני לא מתכוון להזדיין כאן בצהריים, כל אחד יכול להיכנס.״

״לא, זה לא זה.״ - הוא צחק.

״אוקיי, מה זה אז?״

״אתה רוצה ללכת לאכול ארוחת צהריים איתי?״

קפאתי.
לא ציפיתי לזה.

״כמו דייט?״

״כן.״

״אז תשאל אותי כמו שצריך.״

״מה?״

״תשאל אותי לדייט.״

״מממ, לואי, אתה מוכן לצאת איתי לדייט עכשיו?״

״לא. אני בדרך כלל אוכל צהריים עם החברים שלי, אני לא מבטל אותם בהתראה כזו קצרה.״

״רגע. באמת?״

״כן.״

״אתה דוחה אותי?״

״בערך. למה? אף אחד לא דחה אותך קודם?״ - הקנטתי אותו.

הוא הניד בראשו, מכחיש.

״האם אני הראשון שלך, הארי?״ - הקנטתי שוב - ״אני מוחמא.״

״ובכן, אז סליחה שלקחתי לך את הזמן שלך. לך לפגוש אותם.״ - הוא אמר והסתכל על הרצפה - ״אני מניח שפשוט נתראה מחר?״

הרגשתי את הלב שלי נמס למראה. לא יכולתי להגיד לו לא, הוא היה כמו גור קטן ועצוב. התקרבתי אליו ולקחתי את לחייו בידיי, מנשק את שפתיו בעדינות.