אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היא מביטה בטלפון שלה בקיפאון. מה לעזאזל?
״סלינה?״ מדלין דיברה אליה, אך היא לא ענתה. היא הייתה לגמרי בעולם משלה. ״סלינה!״ קולה של מדלין עלה, גרם לסלינה לצאת מהקיפאון ולי להביט במדלין.
מדלין לא מרימה את הקול. טוב, לא ככה. ״את לא ענית,״ מדלין אמרה כחכוח גרון. ״מה קרה לך?״ היא שאלה את סלינה. ״כלום. אני רק צריכה ללכת.״ היא קמה ממקומה באיטיות, כנראה כי כואב לה מאתמול.
אירועי אמש חדרו למוחי, מה שהיה לא רצוי כרגע בגלל התנהגותה המוזרה של סלינה.
מההיאראתהבטלפון?
לאחר כמה שניות, החלטתי לקום ולהתקדם אחרי סלינה. היא נכנסה לחדר שלה, ולפני שהספיקה לסגור, תפסתי את הדלת, מונע ממנה להסגר.
״מה קרה לך שם?״ שאלתי אותה וניכנסתי, סוגר את הדלת אחרי. ״איפה? על מה אתה מדבר? לא קרה לי כלום.״ היא אמרה במהירות, מסתובבת בחדר ולא מביטה בי.
״סלינה,״ קראתי בקשיחות וגרמתי לה לעצור במקום. ״תביטי בי,״ ציוויתי עתיה והיא עשתה את זה באיטיות. ״תספרי לי מה קרה לך.״ אמרתי לה והיא התנגדה, אומנם היא לא אמרה כלום, אבל יכולתי לראות בעיניה שהיא מתנגדת.
״מה קרה? למה קפאת ככה?״ שאלתי אותה. ״ז-זה לא קשור אליך, ג׳ון.״ היא ענתה אחרי שתיקה קצרה. ״מה קרה?״ חזרתי על השאלה, לא מקשיב למילותיה.
״זה לא עיניינך. תתעסק בעיניינים שלך ותפסיק לנסות לסדר את שלי.״ היא אמרה את מה שאני אמרתי לה לא מזמן. לא בדיוק אותו הדבר, את קרוב.
״סלינה—״ היא קטעה אותי. ״פשוט תלך.״ לא הוספתי, לא נלחמתי, יצאתי. נתתי לה להלחם את המלחמות של עצמה לבד.
״מה איתה?״ מדלין שאלה בזמן שהיא מכניסה את העוגיות לקופסה. ״היא לא רוצה לדבר. טוב, לא איתי.״ מדלין סגרה את הקופסה, פתחה את המקרר והכניסה אותן לבפנים. ״אני אדבר איתה, אבל אני לא חושבת שהיא תפתח בפניי.״ היא אמרה בכנות כשהיא סגרה את המקרר.
״משהו מוזר בהתנהגות שלה, היא מבועתת. נראה לי קרה לה משהו, אני אומרת לך.״ היא הוסיפה כשהיא מנקה את שולחן האי עם סמרטוט קטן. ״תלכי אליה, היא כנראה תפתח אליך.״ ״לא נראה לי.״ היא אמרה.
צעדים קטנים נשמעו מהאגף של מדלין לפניי שסלינה יצאה משם. ״ולאן זה?״ שאלתי את סלינה הלבושה השורט שלה ובפוטר. היא לא ענתה, רק הלכה בצליעה לדלת הראשית. היא לקחה את המפתח של אחד מהמכוניות שלי ויצאה.
״פאק, אני יודע שאת צריכה לדבר איתה, אבל אני הולך להציל את הרכב שלי.״ אמרתי לה והיא הינהנה בהבנה. יצאתי במהירות אחרי סלינה, מביט לאיזה רכב היא נכנסה ונכנס אחריה, למושב הנוסע.
״צא.״ היא ציוותה. ״לא.״ אמרתי והיא הסיטה את מבטה. ״אז כנראה שאנחנו נוסעים ביחד.״ היא אמרה והתחילה בנסיעה. ״לאן את רוצה לנסוע?״ שאלתי אותה והיא נאנחה.
״לנקות את הראש.״ היא אמרה ואני כיווצתי את עיניי. ״ממה את רוצה לנקות את הראש?״ שאלתי והיא נאנחה ברוגז. ״אני פשוט רוצה, בסדר?!״ ״בסדר, בסדר..״ הרמתי את ידיי כחף מפשע.
הנסיעה הייתה פחות מחמש דקות, הגענו לים. יצאנו מהרכב והתקדמנו לשפת החוף. ישבנו על החול החם, הבטנו בחוף. היא הביטה בחוף, אני הבטתי בה.
מהאתמסתירה, סלינה?
״מה ק—״ היא קטעה אותי. ״אל.״ היא אמרה והמשיכה להביט בגלים. ״פשוט.. פשוט אל.״ המשכתי להביט בה, אני מביט בה צופה בגלים שמתחזקים לאט לאט. ״אתה יודע שזה לא מנומס להביט במישהו ככה.״ ״איך ככה?״ שאלתי אותה בחיוך קטן.
היא לא ענתה לי, רק הסיטה את מבטה לצד בחיוך. ״אני.. ראיתי משהו.״ היא אמרה וגרמה לי לכווץ את פניי. ״מה ראית?״ שאלתי והיא נאנחה. ״בטלפון. זה היה.. מפחיד.״ הודתה, אך לא סיפרה לי מה זה.
״מה היה מפחיד?״ שאלתי אותה והיא הביטה בי. ״הסיטואציה. להסתכל על הטלפון ולהבין שהוא ימצא אותי בסופו של דבר.״ היא אמרה. ״הוא ימצא אותך? על מה את מדברת, סלינה?״
״כלום. בוא נחזור, עדיף שלא נשאיר את מדלין לבד.״ היא קמה, עמדה ללכת לכיוון הרכב, אך תפסתי בידה. ״על מה את מדברת, סלינה? מי זה הוא?״ לא וויתרתי. ״אלוהים, למה אני לא יכולה לשמור על הפה שלי.״ היא מילמלה, שיחררה את אחיזתי והלכה לרכב.
״סלינה,״ קראתי לה בזמן שהיא נכנסה. נכנסתי אחריה. ״סלינה!״ קראתי לה, היא התעלמה.
זהאנטוןהזה?
״זה אנטון, סלינה?״ שאלתי אותה, למרות שלא היה לי מושג מי זה. ״דיי, ג׳ון! אמרתי שזה כלום.״ היא התפרצה והתחילה בנסיעה.
לא דיברנו, לא הבטתי בה, היא לא הביטה בי, פשוט ישבנו.
