יצאתי מהחדר והלכתי לחדר של ג'ני. "מה את עושה פה?" היא שואלת אותי
"אני צריכה לקנות משהו ממש חשוב אני יכולה?" "אחרי מה שקרה עם יהלי לא" "אני אלך עם נשק" אמרתי "בסדר תלכי עם רובה וסכין" היא אמרה לי ויצאתי מהחדר. יש, התוכנית עובדת, חשבתי. יצאתי מחדרה והלכתי לממד לקחת סכין ורובה. יצאתי מהבית ואז חשבתי לעצמי איפה אני אחפש אותה ואז נזכרתי שיש לי את המספר טלפון שלה ושאני יכולה למצוא אותה. היא נמצאת קיבוץ בארי. הגעתי אליה וראיתי אותה על הרצפה שכל היד שלה מכוסה דם.
"מה את עושה פה?" היא שאלה "באתי להציל אותך" אמרתי והרמתי אותה.
התחלתי ללכת לבית של ג'ני. "לאן את לוקחת אותי?" היא שאלה "למקום בטוח".
לדודה שלי קוראים מיקה, היא בת 30 נשואה עם ילד ויש לה שיער חום ועיניים אפורות. שהגענו לבית כולם היו בסלון "מי זאת ולמה היית בחוץ המון זמן?"
שאל איתן "זאת דודה שלי והצלתי לה את החיים" אמרתי "איך קוראים לה?"
ג'ני שאלה "מיקה" השבתי "שם יפה" אמר וויל "את מכירה אותם?" שאלה מיקה
"כן, הם הצילו לי את החיים" אמרתי והסתכלתי עליהם "אנחנו חיילים" אמר וויל
"בני כמה אתם ואיפה אני?" מיקה שאלה "כולנו בני 20 ואת בבית שלי"
אמרה ג'ני "עכשיו מספיק עם השאלות ואתחיל לטפל בך" היא הוסיפה והובילה אותה לחדר שלה. שהן יצאו ראיתי שהיד של מיקה חבושה ושהיא נראת טיפה
יותר שמחה "היא חבשה לי את היד ואמרה לי איך קוראים לכל אחד מהחיילים"
מיקה אמרה לי "דודה שלך ממש נחמדה" אמרה ג'ני "לכי לאכול ארוחת ערב אני
צריכה לדבר עם אלה" ג'ני אמרה למיקה "אוקיי" אמרה מיקה והלכה.
"למה שיקרת לי שאת הולכת לקנות משהו אבל במקום הלכת להציל אותה?"
"כי עם הייתי אומרת לא היית מסכימה לי" השבתי
"בסדר, מעכשיו אסור לך לצאת מפה" היא אמרה והלכנו למטבח. הפעם וויל הכין חביתות לכולם ושסיימנו לאכול כולם חזרו לחדר שלהם והלכתי לישון.
YOU ARE READING
חרבות ברזל
Horrorשמי אלה, אני בת 23 ואני גרה בקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה. בכל מבצע היה עזעקות, אבל ביום שבת אחד הכל הישתנה. זה היה יום שמחת תורה, והם הרסו לנו אותו.
