חרבות ברזל

פרק 12- חזרה לנקודת מבט של אלה

התעוררתי ב12 בצהריים, ערנית לגמרי. יצאתי מהחדר שבו אני ישנה והלכתי לחדר אמבטיה להחליף את בגדי כי הם היו ממש מלוכלכים. החלפתי לחולצה ירוקה וטייץ שחור. יצאתי מהחדר אמבטיה והלכתי למטבח. כולם ישבו במטבח
וצחקו "על מה אתם צוחקים?" שאלתי "על סאונד בטיקטוק" השיב יונתן
"תשיר לה" ביקש וויל "אבא שלי זה דני קושמרו לא זה לא, כן זה כן"
"מה מצחיק בזה?" שאלתי "שהיא שרה על זה שאבא שלה זה דני קושמרו אבל הוא לא" אמר איתן "אה" אמרתי וגיחכתי. לקחתי מלפפון מהמקרר וחזרתי לחדר.
בלי לשתות קפה או לאכול עוגיה או משהו, רק מלפפון. אני לא רעבה בכלל.
התיישבתי על המיטה שלי וראיתי עליה ספר. הבחורים של טומן אחד.
רציתי לראות טיקטוק אבל התחלתי לקרוא. קראתי עשרים עמודים.
בספר מסופר על נערה בשם שאנון לינץ' שהעללו בה בבית הספר אז היא עברה
לבית ספר אחר. ירדתי מהמיטה והבחנתי בארון בגדים שלא היה שם קודם.
פתחתי את ארון הבגדים וראיתי המון בגדים חדשים ויפהפיים, בול הסטייל שלי.
על דלת ארון הבגדים היה מודבק פתק. בפתק היה כתוב:
קניתח לך ארון בגדים ובגדים חדשים לגמרי מהכסף שלי.
עכשיו את צריכה להביא לי משהו.
וויל.
למה הוא התכוון?