נאמג'ון, ג'ין, טאהיונג, ג'ונגקוק, הוסוק, יונגי וג'ימין. הם חבורה מאוד מקובלת באוניברסיטת "הניוק" בקוריאה. איך אפשר שלא? הם חתיכים, חכמים, מוצלחים וכל אחד מהם הוא דור שני של אנשים מפורסמים ומצליחים מאוד בקוריאה. לכן הם מושכים המון תשומת לב. איך שהחבו...
"סו אה?" יונגי קרא ונעמד "מה את עושה פה?" ציחקק. ליד השולחן שלנו נעמדה נערה רזה, עם שיער חום שעבר מעט את כתפייה. היא לבשה שמלה יפה בצבע תכלת וחייכה חיוך עדין. "אתה מכיר את אבא שלי אוהב לעשות לי חיים קשים" היא משכה בכתפיה. "את עובדת פה?" הוא שאל בקול משועשע. "לא בדיוק. אני בפגישה עיוורת" היא ציחקקה "לא מוצלחת אם תשאל אותי" לחשה והצביעה לעבר אזור אחר במסעדה שם ישב גבר מעט צנום עם משקפיים שהביט לכיוון ברוגז. "אני חשבתי לחתוך לבד מוקדם אבל אם אתה פה... אולי נברח יחד? לזכר הימים הטובים מה אומר?" היא שאלה וקרצה. יונגי העיף לכיווננו מבט קליל ואז חזר אל אותה הבחורה. "אני פה עם החבר'ה..." הוא התמהמה בתשובתו. כולם נראו די משועשעים מהמצב, אבל אני לא נהנתי. הרגשה מוזרה פלשה לתוכי והרגשתי את ליבי מתכווץ. לא רציתי שהוא ילך איתה. "אני אחכה שתסיים איתם. אני יכולה למשוך אותו קצת ואז ניפגש אחרי?" שאלה שוב. יונגי הינהן בהסכמה והיא הלכה בחזרה למקומה.
"מי זו?" שאל הובי היונג בהתרגשות. "קים סו אה. היא למדה איתי בתיכון" יונגי ענה כדרך אגב. "רק למדה?" טאה התגרה בו ואני שלחתי לו מבט ששואל מה אתה מנסה לעשות? "לא" קולו של יונגי נשמע, מאשר משהו שלא באמת רציתי לדעת, הסתכלתי עליו ובראשי התרוצצו סיפורים רבים, על מי אותה הנערה ואיזה מקום תפסה בחייו. "יצאנו לתקופה קצרה" יונגי אמר וחזר להביט בתפריט. כולם הסתכלו עליו בשקט. "זה לא היה רציני. אל תחפרו בזה" הוא אמר בכעס. " אני.. הולך רגע להתפנות.." אמרתי בשקט. "רגע! מה להזמין לך?" שמעתי את ג'ין היונג קורא מאחורי אבל לא הייתי מסוגל לענות. הרגשתי שאני חייב להתרחק לרגע. נכנסתי לאחד התאים הסגורים בשירותים והתיישבתי על האסלה נושם עמוק. מה קורה לי? חשבתי לעצמי. ידיי רעדו מעט, הראייה שלי התערפלה וחזי עיקצץ. "ג'ימין?" שמעתי קול קורא מחוץ לדלת "הכל בסדר?" זיהיתי את קולו של יונגי היונג. נשמתי עמוק ויצאתי מחוץ לתא. "כן" עניתי והסתכלתי עליו. ניגשתי לכיור והתחלתי לשטוף את ידי והתזתי מעט מים על פניי. "ג'ימין... אתה חושב... שכדי שאני אלך איתה אחר כך?" שאלתו של יונגי הפתיעה אותי.
עמדתי בשקט כמה שניות מחפש את התשובה הנכונה. אמנם, משהו בי צעק להגיד לו שלא ילך איתה, אך לא הייתי מסוגל להגיד זאת בקול. אם אגיד את זה מה זה בעצם אומר? "למה אתה שואל אותי היונג?" צחקקתי "זו החלטה שלך. אתה רוצה ללכת איתה?" הבטתי בו מקווה שיגיד שלא, אך לא הצלחתי לפענח את מבטו. "זה נראה..." הוא התחיל להגיד "שזה יפריע לך אם אלך" הוא המשיך להביט בי. תחושה כאילו מישהו הכה בי בפטיש עטפה את כולי. "לא מפריע לי" עניתי בשקט והתקדמתי לכיון הדלת. "אז זה באמת בסדר שאלך איתה?" יונגי שאל מעט כעס בקולו. "זה לא נוגע אלי!" כעס השתלט עלי, הרמתי מעט את קולי ויצאתי בסערה מהשירותים. חזרתי לשולחן והתיישבתי בשקט. המלצרית בדיוק לקחה הזמנות מכולם "איפה יונגי היונג?" שאל טאה. הרמתי את כתפיי מזמן לא יודע. "הכל טוב?" טאה שאל וסרק אותי בעיניו. "כן" לחשתי. יונגי התיישב שוב לידי בשקט.
אחרי שסיימנו לאכול נשארנו לשבת קצת במסעדה, כולם דיברו וציחקקו. ערב רגיל של החבורה שלנו. לכולם הערב המשיך רגיל בלי יותר מדי בלאגן. מה שהיה נשכח ולא התעסקנו בזה עוד. הזוגות ציחקקו בינם לבין עצמם, הובי היונג ציחקק לעצמו בפלאפון שלו כנראה מתכתב עם מישהו כמו תמיד. יונגי ואני ישבנו בשקט. שקט מותח ולא נעים, אבל לא נראה שמישהו מלבדי הרגיש זאת. לפתע הוא קם וניגש לצידה השני של המסעדה לאותה אישה שניגשה אליו קודם. "יאלה שנלך?" קרא נאמג'ון. כולנו הסכמנו והתקדמנו לכיוון היציאה "הוא באמת הלך אליה" ציחקק קוקי וגרם לכולם להסתכל על יונגי. "אל תסתכל יותר מדי" לחש לו טאה. יונגי המשיך לדבר איתה והם צחקקו להם. מיהרתי לצאת מהמסעדה, הסצנה הזו עיצבנה אותי יותר ממה שהיא הייתה אמורה.
יונגי היונג באותו ערב לא חזר. נשארתי ער במיטה ושקעתי בהמון מחשבות. מנסה להבין מה קרה היום ומה אלן כל הרגשות הלא מוכרים שמילאו אותי. אני לא יודע איזו שעה זו הייתה, אך מעט אור הופיע מחוץ לחלוני, כששמעתי את דלת הבית נפתחת. מספר שניות אחרי דלת חדרי נפתחה בשקט. במהרה עצמתי את עיניי מעמיד פני ישן. ריח הבושם של יונגי מילא את החדר ואיתו ריח נוסף שלא זיהיתי. הרגשתי יד חמה מלטפת את שיערי שמונח על מצחי "הייתי... הייתי צריך לחזור איתך...מצטער ג'ימין" הוא לחש ומיד יצא מהחדר. פתחתי את עיני והתרוממתי. לא מבין מה באמת קרה עכשיו. אבל דבר אחד בטוח. ליבי החסיר פעימה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
