חרבות ברזל

פרק 15- חזרה לנקודת מבט של אלה

אני עדיין בהלם על זה שליטרלי סיפרתי את סיפורי לאדם זר. כנראה שזה בגלל
שאני בטוחה עכשיו ולא אכפת לי מהעבר, חשבתי לעצמי. קמתי מהמיטה אחרי שקראתי 50 עמודים והחלפתי בגדים. החלפתי לחולצה שחורה שמעליה סוודר כחול כהה וטייץ שחור צמוד. השעה הייתה 19:15 והייתי רעבה ברמות. הלכתי לחדר האמבטיה ושם מצאתי איפור וסקין קייר לעור שלי ועל המראה היה מודבק
פתק, בפתק היה כתוב: תודה על זה שהבאת לכאן את אחי. סיימתי לקרוא וגילגלתי עיניים. עוד פעם וויל? מה יש לו ממני? חשבתי. הלכתי למטבח וראיתי את כולם כועסים. "מה קרה?" שאלתי "אנחנו חושבים שהולכת להיות מלחמת עולם שלישית" הסביר איתן "חזבאללה מתערבת במלחמה ואולי גם מדינות אחרות הולכות להיתערב. ארצות הברית מנסה למנוע מזה לקרות ומבקשת שנעשה הפסקת אש אבל אנחנו לא מסכימים" הוסיף איתן "שמעתי גם על מקרי אנטישמיות בחול" אמר ג'ון "אין מקום בטוח לעם שלנו. תמיד נצטרך להילחם
על המדינה שלנו." אמרה מיקה "למה?" שאל ג'ון "כי זאת המדינה שלנו, ואנחנו
יהודים, ויש אנשים שלא מקבלים את זה ולא יקבלו אף פעם" השיבה ג'ני
"אי אפשר אולי לשנות את זה? או אולי לבנות כוכב לכת רק של יהודים?"
שאל ג'ון "לא, זה לא אפשרי. תמיד נצטרך להילחם על מדינתנו. לא משנה באיזה
משבר נהיה. אלוקים נתן לנו את המדינה הזאת ואסור לנו לתת אותה לאף אחד.
ולא משנה איזו מלחמה תהיה, אלוקים שומר עלינו ויעזור לנו לנצח" אמרתי.
"עכשיו, מי רעב?" אמר איתן ושינה את הנושא. "אני!" אמרנו כולנו ביחד.
"אוקיי אני אכין לכולם פיצה" הוסיף איתן "מה הבעיה להזמין?" שאל ניק
"מאיפה לנו לדעת עם יעבדו עלינו וישלחו אלינו טיל?" השיב איתן.
אחרי 20 דקות איתן הוציא את הפיצה מהתנור וחתך אותה ל8 חתיכות
"כל אחד חתיכה אחת" אמר איתן וחילק לכולם פיצה בצלחות.
שסיימנו לאכול כולם חזרו לחדר שלהם כולל אני. השתמשתי במוצרי סקין קייר
שוויל קנה לי ועליתי על המיטה שלי והתחלתי לראות טיקטוק ופיתאום קפץ
לי איזה לייב של תומכי פל0טין מחול. נכנסתי ללייב וכתבתי באנגלית:
איך אתם מסוגלים לתמוך באנשים שערפו ראשים של אנשים ושרפו תינוקות
בתנור, אנסו נשים וילדות, חטפו אנשים רק בגלל שהם יהודים?
ואז מישהו הגיב לי: תראי לי הוכחה שזה באמת קרה.
והשבתי: הוכחה?! אני גרתי איפה שזה קרה! ראיתי אותם רוצחים אנשים מהחלון
שלי! מחבל אנס אותי!
ואז הוא השיב: שקרנית, זה לא קרה בכלל
התעצבנתי ויצאתי מהלייב. מה יש לאנשים האלה? הם ליטרלי חושבים שמה שקרה לא באמת קרה ושאנחנו שקרנים! איפה השכל שלהם?, חשבתי.
לקחתי את הספר שלי וקראתי עוד 50 עמודים. שסיימתי שמעתי דפיקות בדלת.
הדלת ניפתחה, זה היה ניק "מה אתה רוצה?" שאלתי "וויל רוצה לדבר איתך"
אמר "אז שיבוא לפה" אמרתי וניק יצא מהחדר. אחרי 2 דקות הדלת נפתחה
שוב, הפעם היה זה וויל "מה אתה רוצה?" "אני יכול להיכנס?" שאל "כן"
אמרתי. וויל נכנס לחדר והתיישב על המיטה.
"אני לחוץ ממש ואף אחד לא רוצה לדבר איתי, אפילו לא ניק."
"אוקיי, אני אדבר איתך" אמרתי "מה אתה רוצה להגיד?" "את חושבת שבאמת
תיהיה מלחמת עולם שלישית?" שאל "כן אבל אני לא בטוחה, לך תישאל את
ג'ון" "למה?" שאל "יש לי הרגשה מוזרה כלפיו" "אוקיי, אני אלך עליו עכשיו,
ביי" אמר, קם מהמיטה, יצא וסגר את הדלת.