עמוק לתוך השעות המוזרות של הלילה, אתה מוצא את עצמך ער ולא מסוגל לישון. אתה יורד לחדר המשותף של גריפינדור בתקווה למצוא ספר שיעזור להרגיע את חוסר השקט שלך, אבל אתה נתקל במקום זאת בג'יימס פוטר מותש, שיושב לבדו על ספה ליד האח.
הוא נראה בודד, ואי אפשר שלא לתהות אם הוא צריך חבר.
האם כדאי להצטרף אליו?
אתה מחליט להצטרף לג'יימס על הספה. "היי," הוא אומר בישנוניות. אתה שם לב כמה יפה ג'יימס כשהוא עייף, והשיער שלו קצת מבולגן משינה. "איך זה שאתה ער?" הוא שואל בפיהוק.
"גם אני לא הצלחתי לישון," אתה אומר במשיכת כתפיים. אתה מתקרב אליו מעט על הספה, והוא מזיז את זרועו סביבך באופן רפלקסיבי, אצבעותיו נוגעות קלות בגבך. "אני מניח שאנחנו שני אנשים בודדים שקמים בו זמנית", הוא אומר.
אתה משעין את ראשך עליו, זרועו עדיין מונחת על גבך. הנשימה שלו רכה כנגד השיער שלך, ואתה מבין כמה עייף הוא בטח. "היי, ג'יימס..." אתה לוחש.
הוא לא זז, אבל נשימתו משתנה מעט, מה שמצביע על כך שהוא ער. "מה זה?" הוא שואל בשקט אחרי כמה שניות "אתה רוצה לישון?"
"לא, לא ממש..." אתה אומר בשקט. אתה מרגיש בנוח לידו, יכולת להירגע בנוכחותו.
ג'יימס רוכן קדימה, סנטרו מונח על ידו, וחיוך מנומנם מתפשט על פניו כשהוא מביט בך. "אתה יודע, אתה ממש יפה." הוא מסמיק קלות, ואתם מופתעים מכמה הילד הזה, לכאורה בטוח בעצמו, מגשש על דבריו.
שניכם נשארים שקטים לזמן מה, עד שבסופו של דבר הוא מביט בך שוב מלמעלה. "אפשר לספר לך... ובכן, סוד?" הוא שואל.
אתה מהנהן, והוא נושם עמוק לפני שהוא מדבר שוב. "יש לי... קראש," הוא אומר בביישנות.
"התאהבות?" אתה עונה, קולך בקושי מעל לחישה. אתה מסתכל עליו בציפייה, מחכה לגלות אם הוא מדבר עליך או על מישהו אחר "מי זה?"
ג'יימס מביט בך לרגע, נראה כאילו הוא מתלבט אם עליו להודות בפניך על האמת. לבסוף, הוא נאנח, ואומר בשקט, "אתה." פניו מיד הופכות לאדומות, והוא מעיף מבט אל הקרקע בין ברכיו.
אתה לא יודע מה להגיד, בהלם מהפתאומיות של הווידוי. אתה מבין שהוא היה עצבני כל הזמן הזה כי הוא רוצה לעשות עליך רושם טוב
אני?...
ג'יימס מביט בך בעצבנות, מחכה לתגובתך. הוא נראה כל כך מתוק ומקסים כשאין לו שחצן או יהירות שלו, ואת מרגישה שמחמיאה לו מהעניין שלו בך.
