הגענו לשדה התעופה. כל כך התרגשנו שעשינו את הכל כל כך מהר.
"את קולטת שמחר אנחנו נתעורר בניו יורק, כן?" טל באה אליי בהתלהבות
"אני לא מצליחה לעכל את זה!" אמרתי לה.
הגענו לדיוטי פרי, כל אחת הזמינה לה קוראסון ומילקשייק, והתיישבנו.
"אומייגאד קלטו את אלה ששמה" רון לחשה לנו, הסתובבנו.
"אוקיי, עכשיו אנחנו מספיק גדולות כדי ללכת להכיר אותם, מי איתי?" היא שאלה בשמחה. אף אחת לא ענתה.
"נו! ליהי, את באה איתי." היא לקחה אותי וגררה אותי לעברם. הסמקתי מבושות.
"רון, עזבי אותי!" אמרתי לה . "יש לי חבר, אם שכחת"
"אז מה, חבר זה לא קיר" היא קרצה לי, התעצבנתי. "נו, בשבילי." היא התחננה, הסכמתי.
"היי" הם התחילו את השיחה איתנו, כנראה רון מושכת אותם יותר משהם מושכים אותה.
"היי" רון אמרה, אני חייכתי אליהם.
"לאן אתן טסות?" אחד מהם שאל אותנו, היה לו מבטא בריטי. בדרך כלל אני נמסה ממבטא, אבל הפעם החלטתי שאני צריכה להתאפק.
"ארצות הברית" רון חייכה
"גם אנחנו" אחד אחר חייך אל רון, היו לו עיניים ירוקות כאלה, שכשהן מסתכלות עליך זה גם הדבר הכי מלחיץ בעולם וגם הדבר הכי יפה בעולם. בדרך כלל אני נמסה מעיניים ירוקות, אבל עוד פעם אמרתי לעצמי 'ליהי, די. יש לך את מאור. תפסיקי'.
"בנות כמה אתן?" השלישי שאל. הרגשתי כל כך לא שייכת.
"שמונה עשרה" היא ענתה
"החברה שלך אילמת?" אחד מהם שאל, זה עם המבטא, היו לו עיניים כחולות, אני לא מתלהבת מזה.
"היא עייפה פשוט.." רון ניסתה להמציא תירוץ לזה שאני לא מדברת איתם. "נו ליהי" היא לחשה לי.
"מה?" שאלתי אותה בעצבנות. לא מספיק לה שאני איתה , אני צריכה גם להתענות בזה שאני אדבר איתם?
"איך קוראים לך?" הוא שאל אותי
"ליהי" עניתי.
"אני תום" הוא אמר בחיוך. 'יואו נו, יש לו חיוך כמו של מאור, מהממיסים האלה. די ליהי, די!'
"את לא אחת שמדברת הרבה?" הוא שאל אותי
"תלוי עם מי" עניתי
"איתי את לא רוצה לדבר הרבה?" הוא שאל וחייך חיוך שובב.
"לא." עניתי בחיוך מעצבן.
"בחורה חברותית" הוא אמר
"אני יודעת" חייכתי עוד הפעם חיוך מאולץ כזה.
"ליהי בואי, מאור מחפש אותך" גילי באה אליי. "היי" היא חייכה לתום, גילי אוהבת בריטים עם עיניים כחולות.
"אני באה" חייכתי והלכתי משם. יצאתי מפגרת, לא רציתי זכר אל הבנים האלה.
אחרי קניות, אוכל, ועוד קניות, עלינו למטוס. כל אחת קיבלה מושב רחוק מהשנייה, אבל זה לא הפריע לנו כי תכננו לנצל את כל הטיסה כדי לישון. "לילה טוב" רון אמרה לי וחיבקה אותי. "כשנתעורר נהיה בארצות הברית אחותיי" היא לחשה לי, לא רצתה שכולם ישמעו אותה צועקת.
הלכתי, הלכתי, הלכתי והלכתי. 'אה הנה זה' התיישבתי במקום שלי, לא עניין אותי מי יושב מלפניי, מצדדיי, מאחוריי, העיקר שאני אשן. והרבה.
"את?" שמעתי מבטא בריטי מצד שמאל שלי. הרמתי את הכיסוי עיניים.
שיט נו, זה הבריטי הזה.
