חרבות ברזל

פרק 16- נקודת מבטו של וויל

הלכתי לחדר של מיקה ושל ג'ון בבלבול. למה אלה אמרה לי לשאול אותו שאלה
חשובה כל כך?, חשבתי לעצמי. נכנסתי לחדר בתקווה שהוא באמת יענה על השאלה, אבל הוא בסך הכול בן 12. "שלום" אמרה מיקה שנכנסתי לחדר וסגרה את הדלת "אני צריך לדבר עם הבן שלך" אמרתי "אוקיי אני אלך" היא אמרה
ויצאה מהחדר וסגרה אח5יה את הדלת.
"ג'ון, אני יכול לשאול אותך שאלה?" אמרתי בידיעה שאני נשמע כל כך מטופש
"מה?" שאל. "אתה חושב שבאמת תהיה מלחמת עולם שלישית?"
למה.
אני.
כזה.
מטופש.
"למה אתה שואל אותי, אני סתם ילד בן 12" ואני סתם חייל בן 20
"כי יש לי תחושה מוזרה כלפיך, וגם לאלה" "למה אתה מתכווון?" שאל.
"כאילו אתה יכול לענות עליה" "אני לא" "אתה בטוח?" שאלתי "כן" אמר.
יצאתי מהחדר, סגרתי את הדלת ונתתי לעצמי מכה קטנה על המצח.
למה.
שהוא.
ידע.
את.
זה?!?!. חשבתי. נכנסתי לצדר שבו אני וניק ישנים. פתחתי את הארון בגדים
והוצאתי ממנו את המדים. לבשתי אותם ויצאתי מהחדר. "לאן אתה הולך?"
שאלה ג'ני מהסלון. "המפקד שלך לי הודעה שהוא צריך לדבר איתי" אמרתי
"טוב, בהצלחה לך" היא אמרה. יצאתי מהבית ונכנסתי לאוטו של ג'ני.
אחרי 15 דקות נסיעה, הגעתי. הלכתי אל המפקד. "היי, וויל" הוא אמר
"מה קרה?" שאלתי אותו "יש ילדה ליד הגבול לעזה, מתחבאת. אתה יכול להביא
אותה?" "אה.. כן" אמרתי והתחלתי ללכת לגבול.
שהגעתי לגבול ראיתי ילדה קטנה עם שיער בלונדיני בהיר כל כך, עד שהיה כמעט לבן, מסתתרת. איך הפל0טינים האלה לא מצאו אותה?, חשבתי.
הלכתי אליה עד שהייתי ממש לידה. "מה קרה?" שאלתי "הלכתי לאיבוד" אמרה
"איך קוראים לך?" שאלתי "יערה" היא אמרה "איך הגעת לכאן?" שאלתי.
"היום אחר הצהריים אני שיחקתי במחבואים על חברים שלי ובטעות התחאבתי
כאן." "אוקיי, בואי אחריי" אמרתי. החזקתי לה יד "לאן אתה לוקח אותי?"
שאלה "למקום בטוח" "איך את בחיים?" שאלתי "אני גרה בבאר שבע ויש לי
חברים כאן אז אמא שלי הסיעה אותי לכאן, בשישי לאוקטובר.
בשביעי לאוקטובר שהתחילו העזעקות הייתי בבית של החברה הכי טובה שלי.
אמא שלה אמרה לנו לכבות את כל האורות, להתחאבות בממג וליהיות בשקט.
למזלי, המשפחה שלה לא נמצאת כאן בשבתות, אז לא הגיעו אלינו. ומאז אני
כאן, בעוטף.". שהגענו חזרה למפקד היא צרחה "אבא!" הוא אבא שלה? חשבתי.
"שלום, מתוקה שלי" הוא אמר. הם בהחלט היו דומים, לשניהם היה אותו צבע
עיניים ואותה צורת פנים." "זאת יערה, הילדה שלי. היא בת 13." "13?!" שאלתי
"יש לה בעיות גדילה" הוא השיב. "תיקח אותה חזרה לאמא שלה, הגרושה
שלי." הוא אמר. אני ויערה נכנסנו למכונית והתחלתי לנסוע. המפקד שלך לי את
הכתובת של אמא שלה ולשם נסעתי. אחרי 30 דקות נסיעה הגעתי.זה היה ביניין
עם 4 קומות. יערה יצאה מהמכונית ונכנסה לביניין. נסעתי חזרה לבית של ג'ני.
הגעתי נכנסתי. "איפה היית?" שאל איתן "המפקד קרה לי" "אוקיי, לילה טוב"
הוא אמר "לילה טוב" אמרתי ונכנסתי לחדר שלי ושל אחי התאום. עליתי על המיטה והלכתי לישון.