ניקו
זה מושלם.
שום דבר לא יהרוס את הרגע הזה.
היה לי שבוע די ארוך וכל מה שרציתי היה רק ללכת לישון כשבעלי וויל הנהדר אמר שהכין לי הפתעה, קשר את עיניי במטפחת כחולה והוביל אותי מחוץ לבית שלנו שבנינו בקצה מחנה החצויים.
לאחר הליכה קצרה, כמה מעידות ונפילות הוא אמר לי לעצור.
הוא מוריד מעיניי את כיסוי העיניים ואני רואה דבר שממס לי את הלב.
אנחנו נמצאים בצל העץ של תאלי ו...
מתחת לצילו מונחת שמיכה מפוספסת בצבעי צהוב-כתום ועליה מונח סל פיקניק.
אני אוהב את בעלי.
אני פותח את הסל ורואה בתוכו דבר שהפתיע אותי.
"ספגטי?"
וויל צוחק ומזכיר לי שלפני כמה ימים אמרתי לו שאני מתגעגע לאוכל של אמא שלי, אני לא כל כך בטוח איך נושא השיחה הגיעה לזה, אבל אני כן זוכר את המבט העצוב שלו כשאמרתי את זה.
הוא מוציא צלחת מהבילה של ספגטי מכוסה בגבינה מותכת מתוך הסל ושתי מזלגות.
צלחת אחת.
וויל כל כך רומנטי.
אנחנו אוכלים את הספגטי בצחקוקים כשלפתע,
"אהה!!!"
צרחה.
זעקת כאב.
שנשמע שבוקעת מהאזור מחוץ למחנה.
מישהו זקוק לעזרה.
ולפי הזעקה,
אם אף אחד לא יעזור לו,
הוא כנראה ימות.
YOU ARE READING
איימי די סולאס
Fanfictionבקצרה, חצויה חדשה מגיעה למחנה ומתברר שזו הבת האבודה שהאלים נתנו לפני 12 שנה לזוג המאושר, די סולאס [סולאנג'לו] ושנחטפה בהיותה תינוקת ולא ידוע על ידי מי היא נחטפה. *הסופרת לא לוקחת אחריות להתקפי התפאנגרלות*
