~מדיסון~
לאחר שהשיעור אני גייקוב וקייטי ישבנו בקפיטריה.
מה שקרה מקודם בכיתה עם ג׳ייסון השאיר אותי מבולבלת ולא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר חוץ מזה.
זו פעם ראשונה שאני מרגישה ככה למישהו.
״ביץ את בסדר? את חיוורת״ אמר גייקוב בדאגה והוציא אותי מהמחשבות על דין.
״אה? כן ברור פשוט חשבתי״ אמרתי ולקחתי את הבקבוק מים שלי בשביל להעביר את המחנק בגרוני.
שתיתי קצת והנחתי את הבקבוק בפינה של השולחן והוא נפל.
קמתי והרמתי אותו ועיניי נתקעו על נקודה מאחוריי וניתקלתי בעיניים כחולות כקרח. הקשר עין לא נותק עד שלוקאס נגע בכתפו וגייסון הסתובב עליו וניתק את הקשר עין שלנו.
הסתובבתי וחזרתי לשולחן שלנו.
״אז רוצות לעשות ערב בנות היום?״ שאל גייקוב וקייטי צווחה ״כן!״ וגרמה לי לקפוץ.
בשאר הפסקת האוכל אני וגייקוב דיברנו יותר נכון ריכלנו. וקייטי כל הזמן הזה הייתה בטלפון וחייכה עליו.
״עם מי את מתכתבת שאת ככה מחוייכת?״ גיחך והיא הסמיקה.
״מה? עם אף אחד״ היא אמרה והסמיקה עוד יותר.
״אולי תחסכי לנו זמן ותגידי לנו עם מי את מתכתבת״ אמר וניסה להציץ בטלפון שלה והיא הצמידה אותו לחזה שלה במגננה.
לפתע היא בהתה בעיניים נוצצות ובפנים סמוקות בנקודה מאחוריי הסתובבתי לראות מה מדובר רואה את לוקאס בוהה בה באותו מבט וישר הבנתי מה קורה פה.
״לוקאס!?״ שאלתי בלחישה צעקנית והיא ניתקה את עינייה ממנו ״רציני!? את לא סיפרת לנו!?״ פערתי את עיניי.
״זה לא משהו רציני רק התכתבנו קצת״ אמרה במבוכה.
״כמה זמן זה כבר ככה?״ שאלתי ״בוקר לאחר מה שקרה במועדון אז הוא שאל אותי אם הכל טוב ומשם זה התגלגל״ אמרה
״אתם לא כועסים עליי על זה שלא סיפרתי נכון?״
שאלה בחשש.
״אנחנו לא נכעס רק אם תגידי לנו על מה התכתבתם״ אמר והיא ישר הסמיקה.
״אל תגידי לי שהתמז-״ הוא נעצר כשהסתכל על נקודה מאחורינו.
״אל תבהלו אבל שני החתיכים שלכן מתקדמים לפה״ אמר והסתובבתי אחורה רואה את לוקאס וג׳ייסון מתקדמים לעברנו.
ג׳ייסון לבוש במדי בית הספר ושיערו היה פרוע ונראה רך למגע.
״גאד הם כאלה חתיכים״ מלמל ג׳ייקוב ואני ציחקקתי.
הוא צודק ג׳ייסון הוא בין האנשים החתיכים שראיתי.
הגוף שלו נראה כיאלו הוא יצא ממגזין, ואפילו לא ראיתי אותו בלי חולצה ועדיין אפשר להבחין ביד השרירית שלו והורידים הבולטים בה.
ושלא נדבר על העיניים שלו.
יש לו את העיניים הכי כחולות ועמוקות שראיתי ואף סולד עם טיפה נמשים עליו.
״היי. אני אוכל לדבר רגע עם קייטי״ שאל לוקוס במבוכה.
״ברור קח אותה לכמה זמן שתרצה״ ג׳ייקוב אמר ודחף את קייטי מהכיסא.
גיחכתי בתגובה וישר עיניו של ג׳ייסון היו עליי.
יותר נכון על שפתיי.
״טוב אנחנו שנייה חוזרים. תוכלו להשגיח עליו שאני לא פה?״ שאל לוקאס בציניות.
ובתגובה ג׳ייסון גילגל את עיניו הכחולות והתיישב במושב לידי איפה שקייטי ישבה והרגשתי את החום הקורן מגופו.
ולוקאס וקייטי התקדמו.
״חכו!״ קרא אחריהם ג׳ייקוב ״שכחתם את זה״ אמר וזרק אליהם קונדום.
וקייטי נהפכה לאדומה יותר שנדמה שיכלה להתפוצץ.
הוא לחש לה משהו והיא עוד יותר הסמיקה והם התעלמו מההערה שלו והמשיכו.
״מאיפה השגת בכלל קונדום?״ שאלתי בעיניים פעורות.
״מותק אני רק נראה תמים. אני חוגג בלילות״ קרץ לכיווני. ואני פערתי את עיניי ונתקפתי בציחקוקים.
״אז ג׳ייסון, מה הכוונות של לוקאס על קייטי שלנו?״ שאל ג׳ייקוב והפנתי את מבטי אל ג׳ייסון ורואה את עיניי הקרח שלו כבר מסתכלות עליי. הוא ניתק את מבטו ממני והביט בג׳ייקוב.
״לא יודע אני חושב שתצטרך לשאול אותו לגביי זה״ אמר בפשטות מה שילב את ידיו ככה הורידים והשרירים שלו בלטו.
~ג׳ייסון~
אלוהים היא משגעת אותי.
היא נראית אלוהית.
בחיים שלי לא ראיתי מישהי שמשתווה ליופי שלה איך שהיא מדברת בקול העדין שלה ואיך שהיא נושמת את הנשימות העדינות והרגועות שלה.
פאק ממתי נשימות עושות לי את זה?
״ג׳ייסון אתה בסדר?״ שאלה מדיסון בקול העדין שלה שגרם לי לצמרמורת בכל הגוף.
״כן אני בסדר רק חשבתי על משהו״ אמרתי ולפתע הצילצול נשמע.
״טוב אני הולך לאימון. מדיסון נתראה בסוף היום״ אמרתי והתקדמתי למגרש.
פאק מה קורה לי?
YOU ARE READING
רומן על המגרש
Romanceהוא שחקן פוטבול הכי פופולרי בבית ספר, הילד המקובל. היא בחורה שקטה שרק רוצה לסיים את שנותייה האחרונות בתיכון. מה יקרה כשהם יפגשו? אין להעתיק! *חשוב לציין זה הספר הראשון שלי, אז הכתיבה כנראה בהתחלה תהיה מוזרה/שונה מקווה שישתפר בהמשך ואשמח שתתנו צ׳אנס...
