שקר תמורת שקר

חלק 13: חברה חשובה

לאדריאן היה מזל שהוא חזר הביתה בדיוק לפני שנטלי איימה שהיא תפתח את הדלת לחדר השינה שלו ותעיר אותו. לקבל נזיפה על כך שישן קצת יותר היה עדיף על שאביו היה מגלה שהוא ישן בבית של נערה. לא שהמשך היום של אדריאן עבר טוב בכלל. דעתו הייתה מוסחת במשך שיעורי סינית, הוא פישל בשיעור הפסנתר שלו, ואפילו הצלם התלונן שהוא היה מעופף במשך הצילומים.

"עדיין חושב על בת האופה?" פלאג התגרה בזמן שאדריאן החליף לבגדים הרגילים שלו.

"סתום כבר," אדריאן גמגם.

"הוו, אתה מסמיק."

"מה? לא, אני לא."

"אתה ממש כן."

אדריאן שילב את זרועותיו. "טוב, זה לא בגלל מה שאתה חושב! זה פשוט... זה פשוט ש..."

"כן?"

החמימות שמילאה את לחייו של אדריאן התפשטה לקצות האוזניים שלו ואל הצוואר שלו. "ההורים שלה באמת חשבו שאנחנו... זאת אומרת, הם נתנו לי..."

"נתנו לך מה?" פלאג חייך בזדוניות.

אדריאן נאנח בקול ואחז בשיערו, הופך את התסרוקת שלו לסגנון יותר של החתול השחור. "אני לעולם לא אוכל להביט למרינט בעיניים."

------------------------------

בסוף, היא הייתה זו שכתבה לו. הוא נלחץ וכמעט זרק את הטלפון שלו לצד השני של החדר כשהוא ראה את ההתראה, ופלאג גיחך בשעשוע.

"אתה הולך לענות לזה או להמשיך לבהות הטלפון שלו כאילו הוא אקומה?" פלאג שאל.

אדריאן הסיט את מבטו מהקוואמי שלו אל הטלפון שוב ושוב. הוא לקח נשימה עמוקה, ופתח את הטלפון. זו רק מרינט, הוא אמר לעצמו. אין סיבה שהוא יילחץ כל כך. מרינט היא חברה. חברה מדהימה. רק בגלל שההורים שלה חשבו שהוא עשה איתה דברים במיטה שלה (או שהוא תכנן לעשות), לא אומר שהוא היה צריך לגרום לדברים להיות מוזרים ביניהם.

"תהיה מגניב," הוא גמגם.

"להיות מגניב בשביל מי? בשבילה? אני דיי בטוח שהרסת את זה כשמעדת על הרגליים שלך כשניסית לעזוב את הבית שלה."

"אוח, תסתום כבר, פלאג."

פלאג צחקק לפני שהוא עף בכדי למצוא את הגבינה שלו. אדריאן נאנח ופתח את האפליקציה שבה הוא התכתב עם מרינט. הפנים המחייכות של מרינט הסתכלו עליו מתמונת הפרופיל שלה. הוא החליף את השם שלה ל'נסיכה' בתור איש הקשר שלה, עובדה שבדרך כלל גרמה לו לחייך כשהוא היה רואה את שם החיבה, אבל הלילה הוא רק יכול היה לבלוע את רוקו בלחץ ולהסתכל על ההודעה שלה.

נסיכה: היי

גופו נלחץ כשהוא הסתכל על שלוש הנקודות שאמרו שהיא מקלידה.