האי של אורורה

פרק ראשון, דולי

מסיבות העצמאות באי היו מדהימות, הן היו רבות כל כך. אבל המסיבה הכי גדולה התקיימה בבית משפחת השלטון.

משפחת השלטון לא גרה בארמון מזכוכית או מאחורי חומה שבה ניצבים אבירים מכל עבר. הם גרו באחוזה אירופאית בינונית בעלת שתיים או שלוש קומות. מחוץ לה התקיימה מסיבת העצמאות הגדולה ביותר באי, מסיבה שכולם רצו להיות נוכחים בה.

המקום היה מדהים, החברה נפלאה וכולם מכירים את כולם, כולם נחמדים לכולם, כולם מסתדרים עם כולם. זוהי מטרת האי. שלום ואהבה. מספרים לי את הסיפור הזה אולי כל יום מאז שנולדתי כך שאני זוכרת אותו בעל פה..

הנשיאה מלאני התחילה לנאום את הנאום הקבוע כמו בכל שנה.

"לפני 75 שנים סבתי מצאה את היבשת הזו. האי שלנו או לא כמו אמריקה או אוסטרליה, הוא לא אי שעוזר למדע או לאנושות מחוץ לו להתקדם. אבל הוא עוזר לנו לנפשנו. אני רוצה להודות לאגתה רויט, שבלעדיה אני בספק אם האי אורורה היה מצליח לעמוד על הרגליים."

אגתה היתה סבתא רבתא שלי, היא חיה בצרפת לפני בשנות השלושים של המאה הקודמת ונוצר לה שם רע כי הייתה אישה לא נשואה. אפילו כששאואון-קלייר, מייסדת האי, הייתה רק בת 19 כשהן נפגשו ואגתה בת 30 או יותר, מסופר שנוצר בניהן קשר מדהים בצרפת. תמיד התגאתי כששמעתי את שמה כאיזכור להיסטוריית האי.

"האנשים שסבתי הכירה באירופה היו כל כך תומכים, כל כך מועילים. היא הייתה מספרת שכשהכירה אותם היא כבר לא ראתה באירופה את האיזור המפונפן שבו כולם צריכים להיות תואמים למסורת." אמרה מלאני.

היא צדקה. שאואון - קלייר הקימה את המדינה הזאת כי הבינה שכל כך הרבה אנשים לא מרגישים בנוח ברחבי העולם, בעיקר באירופה - שם ביקרה לאחר שברחה מסין. האי הוקם בשביל האנשים האלה, האנשים שלא מקבלים אותם בגלל צבע עורם, דתם או סתם בגלל מעשה או טעות. באי שלנו יש חברה כל מגוונת, יש כאן אסייתים ואירופאים ואפילו כמה אמריקאים. יש כאן יהודים ונוצרים ולא הרבה מוסלמים אבל עדיין יש. יש הכל.

הנשיאה סיימה לנאום ולהקריא את התודות ואני הלכתי לחפש את לרה.

לרה הייתה החברה הכי טובה שלי, גם היא נולדה באי, אבל אמא שלה הגיעה לכאן בגיל 18 מרוסיה כשהייתה בהריון איתה.

מרחוק יכולתי לראות אותה מדברת עם מישהו, שערה הקצר ישב על הראש שלה בצורה מושלמת, היא לבשה ג'ינס מלוכלכים וחולצה אפורה (אפור זה הצבע שלי) בעוד אני לבושה חגיגית בשמלה הכחולה.

אני ולרה הן הפכים מוחלטים. ככה כולם אמרו, וכך גם אנחנו הודנו. לרה בעלת עור בהיר כל כך, מעט מנומש ושיער חום - אפרפר בתספורת קצרה מאוד. אני הייתי מעט נמוכה ממנה ושערי היה נערי וארוך, עורי צבוע בצבע קרמל אולי מפני שאלה הגנים שלי ואולי מפני שאני אף פעם לא מורחת קרם הגנה כשאני יוצאת לשמש.