שבורה

שחררתי

שחררתי.

ממש בהתחלה כאב לי...

ואז הכחשתי הכל ואמרתי שאני בסדר..

אחר כך התפרקתי ובכיתי כל יום..

ולאט לאט כמו שאתה אמרת לי בשיחה שלנו 'הזמן ירפא הכל', עבר חודש והפצע בלב שלי החלים. אני שומעת את השירים שהכרת לי בלי לבכות, ונכון שלפעמים המחשבות שלי נודדות אליך ולנסיעות שלנו ששם שמעתי את השירים האלו בפעם הראשונה, אבל עכשיו זה פשוט הפך לזיכרון נעים. כשמופיע לי סרטון בטיקטוק עם משפטי פרידה אני לא מתחילה לבכות אלא פשוט מבינה את מה שכתוב שם ועוברת לסרטון הבא, או נגיד שמופיע לי סרטון טיקטוק של המחלקה שלך אני לא ישר חושבת עליך ומחפשת אותך בסרטון אלא אני מתייחסת לזה כמו כל סרטון של חיילים שעולה לי בפוריו לאחרונה. וכשאני שוכבת עם מישהו אחר אני לא מתחילה לבכות ולהיזכר בסקס איתך, אני נהנית מהעונג הרגעי ועוברת הלאה. עכשיו אני יכולה ללבוש את המכנס בננות שהבאתי לי בלי לבכות או להתגעגע אלא פשוט לצחוק על המכנס הירוק עם הבננות הצהובות שעליו.

כששואלים אותי אם אני בסדר ואני עונה שכן, אני באמת מתכוונת לזה.

נכון שהמחשבות שלי עוד ינדדו אליך ואתה תעלה לי בראש, אבל הפעם אתה תעלה לי בראש לא בתור הבן זוג שלי, אלא בתור זיכרון מתוק ונעים שהסתיים...

עכשיו אני יכולה להגיד בפה מלא -

שחררתי.