- OUR DESTINY AS SOULMATES -

10

- פרק מספר 10 -
| נ.מ - פליקס |

התעוררתי הבוקר טוב יותר מאתמול.. היונגין לקח אותי לבית החולים ונשאר איתי שם עד שהשתחררתי. הוא לא עזב אותי לרגע ואני כל כך מודה לו על זה.
אני לא רוצה להפרד מהיונגין שוב לעולם.. זה מרגיש כל כך נעים להיות איתו וזה היה חסר לי כבר שנים.
הוא דואג לי.. הוא מאכיל אותי.. הוא תמיד איתי.. הוא הכי טוב בעולם.

נזכרתי שהיונגין אמור לעלות עכשיו לשידור חי בטלוויזיה כדי לבצע את הראיון שהתכוננו אליו אתמול.
הדלקתי את הטלוויזיה וצפיתי בגאווה במסך. היונגין כל כך יפה..

״אז.. הוואנג היונגין , איך זה לחיות חיים של מפורסם?״ המראיין שאל בדיוק כמו שעבדנו אתמול והיונגין ענה בצורה מדהימה.
״אני מבין.. ומה לגבי זוגיות? האם אתה מכוון למשהו ספציפי? ומה הטעם שלך?״ המראיין המשיך והיונגין ענה על זה בדיוק כמו אתמול.
״ומה הטענות שלך לגבי זה שהתעללת בשומר שלך? האם אתה מאשר שהשתמשת באלימות כלפי אחד השומרים שלך?״ המראיין שאל ונחנקתי. זאת ממש לא הייתה השאלה הבאה.
איזו אלימות? איזו התעללות? היונגין לא היה נוגע בזבוב!
״מה?״ היונגין שאל בהלם וליבי כאב.
אין לו מושג על מה מדובר.. אין סיכוי שזה הוא. הוא לעולם לא היה עושה משהו כזה.
היונגין קם מהראיון ויצא החוצה כשכל ערוצי התקשורת שידרו את התוכן הזה. היונגין הופיע בכל ערוץ אפשרי.
״רק שאלה , זה נכון שהרמת יד על השומר שלך?״ כתבת דחפה אליו מקרופון.
״לא.. לא זה לא נכון״ הוא הגיב בפחד.
״אדון הוואנג , האם אתה יכול לספר לנו כיצד התעללת בו?״ כתבת נוספת שאלה.
״אני לא.. סלחו לי״ הוא ניסה לענות ועלה לרכב אבל הכרתי כבר את הפרצוף הזה של היונגין.. הוא היה כל כך מפוחד ומבוהל.
צפיתי בסצנה הנוראית ודמעות ירדו מעיניי.
עזבתי הכל ונסעתי לביתו במהירות האפשרית.

מיהרתי לדפוק בדלת אך הבחנתי שהבית פתוח ונכנסתי במהירות.
היונגין התחרפן , הוא העיף דברים ובכה בחוזקה.
אני מרחם עליו כל כך.. אף אחד לא מאמין לו , ערוצי התקשורת בטוחים שזה מה שקרה והוא מפחד על הקריירה שלו.
״היונגין!״ רצתי אליו במהירות.
״מה אתה עושה כאן״ הוא שאל ועדיין העיף דברים בכעס.
״דיי.. תפסיק עם זה , מספיק..״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה מהצוואר.
״אני..״ התחלתי כשהבטתי בו.
״גם אתה ראית את זה? זה לא אני פליקס.. זה לא אני אני נשבע!״ הוא צעק בבכי ונפל על הרצפה כשרגליו מקופלות אל גופו.
״דיי.. אני יודע.. אני יודע שזה לא אתה״ אמרתי והתיישבתי קרוב אליו ואחזתי בידו.
״פליקס לא הייתי מרים יד על אף אחד בחיים.. אני נשבע שלא עשיתי את זה״ הוא בכה בעיניים אדומות כשהביט בעיניי.
רק מהמבט שלו יכולתי לדעת כמה מסכן הוא היה.. הוא מואשם בדברים שמעולם לא עשה.. זה לא היונגין. הוא לא אדם כזה.
״ששש.. אני יודע.. אני יודע ג׳יני..״ אמרתי בבכי וחפנתי את פניו בידיי.
״איך? איך אתה יודע שזה לא אני?״ הוא שאל.
״כי אני מכיר אותך.. אני יודע איזה מן בן אדם אתה.. אתה מלאך היונגין , לא היית מכאיב לזבוב.. אני יודע את זה״ אמרתי וניגבתי את דמעותיו.
״אל תעזוב שוב פליקס.. בבקשה..״ הוא התחנן וחיבקתי אותו בחוזקה.
״זה בסדר.. אני ממש כאן , אני לא אעזוב אותך״ אמרתי והוא חיבק אותי חזק יותר.
״קום.. בוא נדבר בספה״ אמרתי והרמתי אותו מהרצפה המלוכלכת והתיישבנו על הספה.
״מאיפה הגיעו השמועות האלה?״ שאלתי.
״אין לי מושג.. לא שמעתי עליהן בחיים״ הוא אמר.
״בצדק.. כי לא היית עושה את זה לעולם״ אמרתי והוא הנהן לעצמו.
״תודה.. שאתה מבין אותי ושאתה כאן עכשיו״ הוא אמר וחייכתי לעברו.
״זה בסדר.. תישן קצת עכשיו״ אמרתי והנחתי את ראשו על ברכיי כשהוא שכב ברוגע.
״אתה עוזב?״ הוא מלמל בעייפות וליטפתי את שיערו הארוך.
״לא.. אני לא עוזב , לא שוב״ אמרתי כשהוא נרדם והמשכתי ללטף את שיערו הנעים.

מדי פעם הוא היה מתעורר באמצע הלילה.. מה שהעיר גם אותי.
״זה לא.. זה לא אני! באמת..״ הוא בכה והתנועע בלחץ.
״ששש.. הכל בסדר.. אני כאן איתך״ אמרתי וליטפתי את שיערו.
״פליקס! אה.. רק הוא יודע.. פליקס..״ הוא מלמל מתוך שינה וחיבק אותי בחוזקה.
״ממ.. רק אני יודע.. ג׳יני שלי , אתה לא יכול לפגוע באף אחד.״ הצמדתי את ראשי לראשו ונאנחתי בעצב.
זה לא מגיע לו.. זה באמת לא מגיע לו.

״היי.. רוצה לקום לאכול?״ הערתי את היונגין שעדיין שכב על ברכיי.
״לא..״ הוא אמר.
״ג׳יני.. אתה חייב לאכול משהו , אכין לך מה שרק תרצה״ אמרתי בניסיון לשכנע אותו והוא בתגובה רק התהפך לצד השני וחיבק אותי.
״אייש.. אתה עקשן , אני פשוט אכריח אותך לאכול״ אמרתי והתרוממתי מהספה כשהוא המשיך לישון.
הכנתי לו ארוחה והצטרפתי חזרה לספה.
״קדימה.. קום לאכול״ אמרתי והוא התיישב בעייפות והניד את ראשו.
״היונגין.. בבקשה , בשבילי״ אמרתי.
״רק אם תאכל איתי..״ הוא אמר והנהנתי. מה אכפת לי..
כיוונתי את כף הפירה שהכנתי לו לפיו והוא אכל את זה והזיז במהירות את הכף והצמיד את שפתיי לשפתיו.
הוא נישק אותי. הוא ממש נישק אותי הרגע.
אני חולם?

״היונגין..״ מלמלתי כשהוא התנתק.
״אם תעצור אותי ותגיד שאתה לא רוצה את זה , אני אפסיק״ הוא אמר ואחז בפניי.
״ומה אם אגיד שרציתי את זה?״ שאלתי בהתגרות.
״אז.. הלך עליך״ הוא אמר וחפן את פניי ונשק לשפתיי עמוקות.
העמקתי את הנשיקה ולשונותינו התאחדו. זה מרגיש כל כך טוב..
״היונגין.. התגעגעתי אליך..״ מלמלתי לנשיקה.
״פאק.. אני יותר״ הוא אמר והתנתקתי באיטיות.
״אתה עושה את זה כי אתה מדוכדך או כי אתה מרגיש אליי משהו?״ שאלתי בכנות. אני לא אתנשק איתו אם זה רק בשביל להעביר את התחושה.
״הלב שלי עושה סלטות באוויר בערך שמונה מאות פעמים כשאני נמצא לידך , מה אתה חושב שזה אומר?״ הוא שאל וליטף את פניי כשהביט בעיניי ומיד אחר כך בשפתיי.
״שהלב שלך מקולקל?״ גיחכתי.
״מממ.. מה שתגיד יפיוף..״ הוא התעלם מהפענוח הגרוע שלי וחזר לנשק אותי.
חייכתי לנשיקה והוא הביט בי מקרוב.
״אני באמת מנשק אותך עכשיו?״ הוא שאל וחפנתי את פניו היפות בידיי לפני שהגבתי.
״באמת.. זה מגיע לנו..״ אמרתי ונשקתי לשפתיו בקצרה וחיבקתי אותו בחוזקה.
״הכל יהיה בסדר.. אתה יודע את זה נכון?״ לחשתי לו.
״יהיה בסדר.. אם תשאר לצידי״ הוא אמר והידק את אחיזתו בי.
״תמיד ג׳יני.. תמיד״ אמרתי וחייכתי לעצמי.