- OUR DESTINY AS SOULMATES -

11

- פרק מספר 11 -
| נ.מ - גיסונג |

״הו.. אתה ער?״ מינהו אמר כשירדתי לסלון והנהנתי.
״מה אתה רוצה לאכול?״ הוא שאל.
״חביתה יהיה מספיק״ אמרתי כשהתיישבתי בשולחן והוא הנהן ומיהר להכין לי.
״מינהו..״ התחלתי.
״כן?״ הוא שאל.
״למה אתה דואג לי כל כך? למה הבאת אותי לכאן?״ שאלתי בסקרנות.
״כי אני מחבב אותך״ הוא אמר בכנות ופערתי את עיניי.
״ב.. באמת?״ שאלתי.
״זה לא מובן לך?״ הוא שאל וליטף את ראשי.
״אני מניח..״ אמרתי והוא גיחך.
״אל תראה כל כך מופתע.. אתה תהרוס את הבעת הפנים שלי כשתודה בעצמך שאתה רוצה אותי״ הוא אמר והסמקתי מעט.
״וזאת רק ההוכחה לזה האן גיסונג״ הוא אמר וגיכחתי לעצמי.
״אני יכול לשאול אותך שאלה?״ הוא שאל לפתע.
״כן״ עניתי.
״אתה לא חייב אם זה אישי מידי..״ הוא המשיך והנהנתי.
״זה בסדר תשאל״ אמרתי בכנות.
״אמרת לי שזה לא קורה יותר.. למה שיקרת לי?״ הוא שאל ורגלי רעדה.
״אה.. אני.. לא , אני לא יודע״ גמגמתי בלחץ כשהגוף שלי נכנס לסטרס ונזכרתי בטראומה שעברתי ומינהו שם לב לזה.
״היי.. אני מצטער , לא הייתי צריך לשאול את זה״ הוא אמר וליטף את לחיי.
״הכל בסדר.. תרגע.. אני מצטער , אתה בטוח איתי״ הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה.
״אני מפחד מינהו.. שיקרתי לך כי אני מפחד״ אמרתי והבטתי בעיניו כשדמעות יצאו מעיניי.
״אני יודע.. אני יכול לראות , רק תנסה להרגע עכשיו.. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך״ הוא חפן את פניי בידיו ומחה את דמעותיי.
״אתה מבטיח?״ שאלתי בעצב.
״אני מבטיח גיסונג.. אף אחד לא יגע בך לעולם״ הוא אמר וחיבקתי אותו בחוזקה.
״קח את זה״ הוא אמר לפתע והביא לי את הטלפון שלי.
״איך אתה..״ התחלתי בהלם.
״הבנתי שהוא נפל לך.. אז חזרתי לקחת את זה עבורך״ הוא אמר וליבי דפק בחוזקה.
״תודה מינהו.. אני לא מאמין שעשית את זה בשבילי , תודה!״ הודתי לו בשמחה וחיבקתי אותו כשהוא ליטף את שיערי.

עברו כמה שעות מאז.. פתחתי את הטלפון והתעדכנתי באתרים כשפתאום סרטון נוראי נגלה לעיניי.
״הוואנג היונגין! זה נכון שהתעללת בו?״
״האם אתה מאשר את האלימות שלך כלפיו?״
״לא.. אני לא..״
כתבים מסתערים על היונגין בהאשמות נוראיות כשהיונגין מנסה להתגונן.
מה לעזאזל קורה כאן-

״מינהו!!!״ צעקתי בלחץ.
״גיסונג?? מה קרה אתה בסדר?״ הוא בא במהירות ובחן את גופי.
״זה היונגין! ראית את זה??״ שאלתי במהירות והפנתי אליו את הטלפון שלי כשהוא צפה בסרטון. ככל הנראה בפעם הראשונה גם הוא.
״מה לעזאזללל״ הוא צעק בכעס.
״אני מתקשר לפליקס״ אמרתי וחייגתי אליו במהירות.

* ליקס - מחייג.. *
״גיסונג״ הוא קרא.
״ליקס! עכשיו ראינו את הסרטון של היונגין.. הוא בסדר?״ שאלתי בלחץ.
״לא.. אני דואג לו ממש.. הוא בקושי אוכל , הרבה במיטה ולא רוצה לצאת״ הוא אמר והתמלאתי עצב. מסכן..
״ליקס.. זה בסדר שאגיע עם מינהו?״ שאלתי.
״מינהו זה טוב.. אולי הוא יעזור כאן , תגיעו״ הוא אמר והנהנתי לעצמי כשניתקתי.

״מינהו.. בוא נלך״ אמרתי והוא הנהן ויצאנו החוצה במהירות.
צלצלנו בפעמון כשהגענו ופליקס פתח לי את הדלת.
הוא נראה עייף.. יכולתי לראות שהוא בכה הרבה.. היונגין חשוב לו נורא וזה בטח קשה לו לראות אותו ככה.
״ליקס..״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה והוא השיב.
״איפה הוא?״ מינהו שאל כשהתנתקנו ופליקס סימן שבחדר.
עלינו למעלה לכיוון חדרו ומינהו פתח את הדלת ראשון.
״אייש.. היונגין״ הוא נאנח בעצב כשראה את היונגין מקופל בעצמו במיטה.
״מה זה הזין הזה תגיד לי? אין להם במה להתעסק שהם ממציאים חרא שכזה?״ מינהו התעצבן והיונגין משך את כתפיו.
״מינהו.. אני לא עשיתי את זה״ היונגין אמר ופליקס לפתע התחיל לדמוע.
״ליקס.. מה קרה?״ שאלתי אותו והוא משך אותי מחוץ לחדר.
״גיסונג.. הוא אומר את המשפט הזה בלופים , הוא תמיד חוזר ואומר שהוא לא עשה את זה.. אף אחד בחוץ לא מאמין לו. אני יודע שזה לא הוא.. זה לא היונגין״ הוא בכה וליבי כאב וחיבקתי אותו בחוזקה.
״מסכן כזה.. אני בטוח שאתה לא עוזב אותו לרגע.. ואני בטוח שהאמת תצא לאור ממש בקרוב. אי אפשר להאשים חף מפשע לכל כך הרבה זמן״ אמרתי והוא הנהן וניגב את דמעותיו.
״בוא נכנס..״ הוא אמר וחזרנו פנימה כשראיתי את מינהו משתולל מעצבים.
״הם אפילו לא מכירים אותך! מה נותן להם את הסמכות לקבוע דבר כזה?! בני זונות.. היונגין אסור לך לשקוע לזה!״ הוא צעק.
״אני מאבד את העבודה שלי מינהו..״ היונגין מלמל.
״לא אתה לא!! אתה לא משאיר אותי לבד בחרא הזה , הבנת? אנחנו נצא מזה ביחד!״ מינהו התעצבן ופליקס סימן לי להרגיע אותו כי זה גם ככה לא מצב טוב להיונגין.
אחזתי בידו וירדתי איתו לסלון.
״מינהו.. אתה חייב להרגע קצת״ אמרתי ברחמים כשהבטתי בו נלחם על גורל חברו.
״איך להרגע גיסונג? איך? אני פאקינג משתגע!״ הוא צעק והעיף את ידיו באוויר.
״אני יודע.. תנשום עמוק בבקשה , זה קשה להיונגין גם ככה״ אמרתי והוא אחז בראשו בשיגעון.
״מה אם הוא לא יחזור לעבוד איתי? מה אם הוא ישאר ככה מדוכא לעד? מה אם פאקינג איבדתי את החבר הכי טוב שלי בגלל שטויות מזוינות ש-״ הוא התחיל בלחץ וחפנתי את פניו בידיי ונשקתי לשפתיו.
הוא הופתע ולא ידע איך להגיב.
״נו.. תרגע קצת.. תנשק אותי״ מלמלתי לנשיקה והוא חפן את פניי בידיו והעמיק את הנשיקה.
הוא אחז בגופי והתנתקתי בלית ברירה כשראשי צמוד לראשו.
״נרגעת?״ שאלתי בהתגרות.
״אני ארגע אחרי שתהיה בין הרגליים שלי״ הוא אמר והסמקתי במבוכה.
״אייש.. אני לא מאמין שעשית את זה״ הוא נאנח ונשק לשפתיי בשנית בקצרה.
״נמשיך את זה בבית.. תנסה בבקשה להיות רגוע יותר בשביל היונגין.. או לפחות בשבילי , אני לא אוהב לראות אותך עצבני״ אמרתי בכנות והוא הנהן ונשק לראשי לפני שעלינו בחזרה.
נעצרנו בפתח הדלת כששמענו את קולו של פליקס.