6

113 14 2
                                    

טאהיונג:

"תודה"
אמרתי לו והוא חייך אליי, חיוך קטן ועדין וייצא מהמקלחות, שומר שאף אחד לא ייכנס.
התלבשתי מהר ושטפתי את פניי מכל הבכי, סידרתי את עצמי קצת מול המראה ויצאתי לבחוץ,
כשפתחתי את הדלת הוא ישר הסתובב אליי "אתה בסדר?" הוא שאל אותי בקול דואג. והנהנתי לחיוב בלי הבעה על פניי. הוא תפס בידי בעדינות והתחיל ללכת, מוביל אותי אחריו, לא הבנתי כל כך לאן אנחנו הולכים אבל זה לא היה לי אכפת העיקר לא להיות שם לבד. תוך כדי ההליכה הוא שאל אותי
"אתה יודע איך קוראים לו?"
"לא" עניתי לו תוך כדי שאני בוהה בריצפה
"אתה זוכר איך הוא נראה ?" הוא שאל שנית,
"אני חושב שכן" עניתי לו והרמתי את ראשי אליו באיטיות.

אחרי כמה דקות של הליכה הגענו, הוא לקח אותי למשרד שלו, שזה גם החדר שלו, כן יש לו מיטה במשרד וגם שירותים ומקלחת בקיצור 'חדר של מפקדים', הוא הכניס אותי לבפנים, ואחרי שנכנסנו, הוא הסתכל לי בעיניים שהיו נפוחות ואדומות ושאל שוב "אתה בטוח שאתה בסדר עכשיו?"
בטון דואג "כן אני בסדר" עניתי לו בלחש וחייכתי אליו חיוך קטן, והוא חייך אליי בחזרה.

"בוא, אתה יכול לישון במיטה שלי אני יישן על הספה" הוא אמר לי, והסתכלתי על הספה הקטנה שיש לו בכניסה לחדר, והיא נראת ממש לא נוחה, "זה בסדר אתה יכול לישון על המיטה, אני יישן בספה" אמרתי לו, הרגשתי לא נעים שאני נופל עליו ככה, "לא, אתה תישן במיטה" הוא קבע.
"אז אתה יכול לישון איתי, המיטה הזאת מספיק גדולה לשתיים" אמרתי והסתכלתי על המיטה הזוגית והענקית שצמודה לקיר,
"אתה בטוח ?" הוא שאל ומעט חשש נשמע בקולו "כן אני בטוח" אמרתי לו וחייכתי שנית,
והוא הנהן אליי בחצי חיוך, "אז תעלה למיטה תנסה להרדם, אני הולך רגע להחליף בגדים" הוא אמר לי ונכנס לשירותים, חלצתי את נעליי ועליתי למיטה, נצמדתי לקיר, לא רוצה שהוא ירגיש לא בנוח איתי, היה לי ממש חם אז לא טרחתי להתכסות, פשוט עצמתי את עיניי ונתתי לשינה לקחת אותי.

התעוררתי כשקרני השמש פגעו בעניי, יום שבת, השעה 10:49.
התרוממתי לישיבה והסתכלתי סביבי,
הייתי מכוסה בשמיכה למרות שאני לא זוכרת שהתכסתי, ועניי נתפסו על המפקד שישן לצידי, בלי חולצה, מכוסה גם הוא בשמיכה שמגיעה עד מותניו, ובהיתי קצת בקעקוע הגדול שיש לו על החזה, הורדתי את מבטי ממנו והסתכלתי לעבר החלון, בהיתי קצת בשמיים, "בוקר טוב" שמעתי קול אומר והסטתי את מבטי אליו, המפקד מתח קצת את ידיו והתרומם לחצי ישיבה מביט בי
"בוקר טוב" החזרתי לו בקול חלש וצרוד,
"איך ישנת?" הוא שאל עם חיוך עדין, "בסדר" אמרתי לו עם חיוך תוך כדי שאני מהנהן עם ראשי, "יופי" הוא אמר גם עם חיוך תוך כדי שהוא מתרומם מהמיטה ומבלגן את שיערי עם ידו על הדרך, הוא נכנס לחדר המקלחת שלו כדי לשטוף את פניו, בזמן שאני מתמתח מעט, עדיין על המיטה.

*דפיקות בדלת*
נשמעו פתאום, והמפקד ייצא בדיוק מחדר השירותים, מסתכל אליי "מי זה?" הוא שאל אותי, "לא יודע" עניתי לו תוך כדי שאני נועל את נעליי, נעמדתי מתקדם לעבר הטלפון שלי שהונך על השידה שמאחורי הדלת,
המפקד שם על עצמו חולצה במהירות ופתח מעט את הדלת, "כן דרור" אמר המפקד לאותו אחד שעמד מחוץ לדלת,
לא יכולתי לראות מי זה,
"בוקר טוב המפקד, אני יכול להכנס רגע" אותו דרור ענה, והקול שלו היה לי ממש מוכר
"זה דחוף?" המפקד שאל אותו
"כן" דרור ענה, והמפקד פתח לו את הדלת כדי שיכנס, ברגע שהוא נכנס המפקד סגר אחריו את הדלת ואני הסתובבתי כדי לראות את אותו דרור, ובאותו הרגע שראיתי אותו קפאתי במקומי, זה אותו אחד שהיה אצלי בחדר אתמול, אותו אחד שנגע בי,
"יאא טאהיונגי" דרור אמר בשמחה וקפץ עליי בחיבוק, ואני לא זזתי ממקומי,
ידיי התחילו לרעוד מעט, תוך כדי שהמפקד מביט במתרחש מהצד, דרור ניתק את החיבוק והלך להתיישב בכיסא שנמצא מול שולחן משרדו של המפקד, ואני עדיין לא הצלחתי לזוז נשארתי עומד במקומי, המפקד שם לב לזה וניגש אליי "הכל בסדר ??" הוא שאל אותי בעדינות, ודמעות התחילו להצטבר בעניי
"ז-זה הו-הוא" אמרתי מגמגם מעט,
ועיניו של המפקד נפערו וכעס נראה בהם, "קים אתה יכול ללכת לחכות לי בחדר אוכל?" הוא שאל אותי וכעס נשמע בקולו,
ואני הנהנתי אליו כתגובה, הוא ליווה אותי לדלת תוך כדי שהוא לחש לי "אני יטפל בו" והוציא אותי מהחדר.

הלכתי קצת עד שהגעתי לחדר האוכל שהיה ריק כי כולם בבית, לקחתי לעצמי כמה ירקות חתוכים בצלחת, התקדמתי לעבר אחד השולחנות והתיישבתי לאכול, לא הייתי כל כך רעב אבל עדיין רציתי להכניס איזה משהו לבטן, אחרי שסיימתי לאכול, פשוט המשכתי לשבת שם מחכה למפקד, אחרי כמה דקות נוספות שחלפו, הדלת פתאום נפתחה והמפקד נכנס לחדר האוכל ואחריו דרור, עניי נפערו בהלם שראיתי סימן סגלגל על פניו של דרור, המפקד התחיל להתקדם אליי בהליכה מהירה תוך כדי שדרור נגרר מאחוריו, כשהוא הגיע הוא התיישב בכיסא  שמולי בשולחן בזמן שדרור עומד לידינו בקצה השולחן. דרור החל לומר "טאהיונג אני...."

My commanderWhere stories live. Discover now