סיגריות ושמלות

פרק 1

שלג הדליקה סיגריה והפילה את ראשה אחורה בתענוג כשהוציאה את העשן מפיה.
"תעבירי אחת." קיטי ביקשה ונשכבה על המיטה.
שלג נתנה לה סיגריה אחת ולורי זרקה לה את המצת.
קיטי הכניסה את הסיגריה בין שפתיה וניסתה להדליק אותה.
"זין..." היא קיללה חרישית לאחר כמה ניסיונות כושלים.
"תני לי." לורי אמרה לה ונשענה אליה מהצד השני של המיטה.
היא הדליקה לה את הסיגריה בגפרורים והושיטה לה.

אף אחת לא פצתה פה.
הרעש היחיד שנשמע היה הדפים של העיתון ששלג קראה מתהפכים.
"היי, קיטי לא ידעתי שאת מתראיינת." שלג אמרה וזרקה לה עיתון עם תמונה של קיטי על השער.
לורי לקחה את העיתון וקראה בעינייה כמה רגעים ואז צחקה "מחפשת חתן?"
"בטח," קיטי רטנה. "שיבוא גם עם היריון של שלישיה."
שלג צחקה והרחיקה שיער כהה מפניה.

שוב אף אחת לא דיברה עד שנשמע דפיקה על דלת חדרה של שלג.
שלג כיבתה את הסיגריה בתוך המאפרה שעל השולחן הקטן, יישרה את שמלתה וניגשה לפתוח את הדלת.
"כן?" היא שאלה.
"סליחה על ההפרעה, הוד מלוכתך. טום אבנגלי כאן. הוא מבקש לראות אותך." אמר המשרת.
שלג לא אמרה כלום לרגע. היא השעינה את ראשה על הדלת והבחינה שהמשרת מגניב מבטים לתוך החדר ונועץ מבט בקיטי.
הזקפה שבמכנסיו נראתה לעין עכשיו יותר מקודם.
לא ציפיתי למשהו אחר. קיטי הייתה הבחורה הכי יפה שהכרתי וכל מי שהסתכל עליה רצה אותה.
"תודיע לו שאני לא מעוניינת לראות אותו עכשיו."
לורי וקיטי הסתכלו אחת על השניה הפה פעור אבל לא אמרו דבר.
"הוא אמר שכנראה תגידי את זה אז הוא מבקש שנית." אמר המשרת, מעט בהיסוס.
"ואני אומרת לו בפעם האלף שאני לא רוצה לראות אותו!" היא טרקה את הדלת בפניו והלכה להתיישב חזרה בכורסה שלה.
לורי וקיטי הסתכלו אחת על השניה ואז לורי שאלה "מה קרה? לא הבנתי."
שלג המשיכה לדפדף בעיתון שלה.
"אני וטום נפרדו." היא אמרה לאחר כמה רגעי שקט.
"מה, למה?" קיטי שאלה.
שלג לא השיבה.
"הוא-"
"פשוט עזבו את זה." שלג אמרה ונכנסה לחדר האמבטיה בטריקת דלת.

"בואי נלך, לורי," קיטי אמרה לה וקמה מהמיטה. "ניתן לה קצת זמן לבד."
לורי החליקה מתחת לדלת השירותים פתק קטן לשלג ובו כתבה שהן הולכות כדי לתת לה מרחב והיא תמיד יכולה לפנות אליהן כשתצטרך.

"בכלל לא ידעתי שהמצב בניהם לא יציב," לורי אמרה לקיטי באכזבה כשהיא חיכתה לכרכרה שלה שתאסוף אותה. "באמת שלג לא דיברה על טום בכלל לאחרונה."
"אל תרגישי אשמה," קיטי אמרה לה ושלחה מבט למרחק, לעבר הכרכרה שלה הסחובה בסוסים מכונפים. "לא יכולנו לדעת שמשהו לא בסדר אצלם כששלג לא מדברת על הזוגיות הזו בכלל."
לורי שתקה.
"את כועסת על שלג ואני לא מעודכנת או משהו?" היא שאלה.
"אני לא כועסת." קיטי השיבה.
לורי שילבה ידיים והסתכלה על חברתה במבט חושד.
"אני לא כועסת עליה אני פשוט מצטערת בשבילה שהיא לא נעזרת בנו בכלל ובוחרת להתעלם מהעצות שלנו." קיטי אמרה והרימה את קולה מעט.
"טוב, אני לא חושבת שזה הזמן להתחיל לבשל כישופים חדשים בין שלושתינו," לורי אמרה לה כשכרכרה שלה בדיוק עצרה מולה. "במיוחד לא כשהיא אחרי פרידה."
"אני לא מבשלת כלום, כבר אמרתי לך." קיטי אמרה לה ולא השיבה לה מבט. "אם היא לא הרגישה מספיק בנוח לשתף אותנו שהיא עוברת משהו זה בעיה שלה." קיטי אמרה וגם הכרכרה שלה התקרבה אליה ועצרה.
"נו, את מכירה את שלג," לורי התעקשה. "קשה לה עם אינטימיות ולשתף אחרים במה שעובר עליה. היא בן אדם יותר פרטי."
"מה אני אעשה לה?" קיטי קראה. "לא ביקשתי לשכב איתה ושתספר לי את כל סודותיה, אני רק אומרת שזה מרגיש כאילו היא לא מעוניינת בחברות שלנו בכלל אם לא משתפת אותנו בכלום."
"קיטי, את עוד תתחרטי שאת לא דנה אותה לכף זכות." לורי אמרה לה.
קיטי הסתכלה על לורי ושתקה.
"בסדר." היא אמרה ועלתה לכרכרה שלה שלאחר כמה רגעים כבר טסה בשמי הארץ אל ממלכתה.

לורי נאנחה בשקט והסתכלה עוד כמה רגעים על הכרכרה המעוטרת בצבעי תכלת וזהב מתרחקת.
"גבירתי?" שאל המשרת הצמוד של לורי.
"כן? אממ, כן. סליחה." לורי השיבה, לקחה את ידו ועלתה לכרכרה.
היא התיישבה על הספסל המרופד היטב, בעל הדפס רקום ידנית של סמל הממלכה של היפיפיה הנרדמת, סבתא שלה.
"משהו אינו כשורה, גבירתי?" שאל ג'ק, המשרת הצמוד.
"לא, כלל לא. הכל בסדר." הנסיכה השיבה מבעד לחלון. "אתה עושה עבודה מצוינת. כמו תמיד." לורי חייכה וג'ק החזיר לה חיוך.
"לעונג לי.