שתיים על הכוונת

פרק 1- סיפורה של ג'וליאנה ואיך הכל התחיל?

שנים לאחר מכן, בסביבות שנות ה1900 כששלושת הממלכות- בני אדם, ערפדים, ואלפים התיישבו וחיו חיים של שלום ושמחה כל אחד בממלכתו. כך שממלכת האלפים ממוקמת בין שני הממלכות. ממלכת הערפדים בצד הימני של העולם ומופרד מממלכת האלפים באמצעות ים פיסד. ובין ממלכת הערפדים מהצד השמאלי של העולם ומה שגובל אותו הוא יער הוקי.
הפעמים היחידות שנציגי הממלכות נפגשו היו רק מסיבות של שלום. למשל חתימת הסכם השלום בין ממלכת הערפדים לאלפים בשנת 1681.
אבל כל הטוב הזה הסתיים בשנת 1956 כשהאלפים היו רק בדור הרביעי שלהם.
בדור זה מלך האלפים הוא אדוארד. שהיה אהוב בממלכתו, תמיד היה עוזר לעניי הממלכה ומנסה לפתור כל בעיה בדרך שמשלבת רחמים וצדק, מלכת האלפים - ג'וליאנה. שהייתה דומה לאדוארד בנדיבותה ותמיד ניסתה לעזור לתושבים בכל דרך שהיא. היא אהבה את כולם ללא גבול ולפעמים זה מה שגרם לה ליפול בדרך.
ומלך הערפדים - אש שהיה מתואר ברחבי ממלכתו כערפד הרשע ביותר משאי פעם נוצר. השמועות אומרות כי נשמתו הייתה טמאה משל לילית- האלה של הערפדים.
וזו בדיוק הסיבה לויכוחים ולשנאה בין הממלכות.
לפני כ10 שנים מתחילת השנאה הזאת בארמון הערפדים תהה לעצמו אש מה יקרה אם משלבים ערפד ואלף.
"תגיד, ארין" אמר אש לאחד ממשרתיו "מה יקרה ברגע שמאחדים ערפד ואלף?"; שאל המלך.
"לא יודע, למי אכפת?" שאל אותו ארין משרת המלך.
"לי. אני רוצה לנסות את זה. תביאו לי אלפית שתתחתן איתי. תמהרו!" המלך הוסיף בזמן שהכה את ידו בקיר.
"כמובן." יצאו כולם באופן מהיר להתחיל לממש את בקשתו.
מה נעשה? כל המשרתים התאספו יחד.
זה ברור שזה רעיון מטורף. אמר ההגיוני מבניהם טוני.
"א..אבל, אם המלך רוצה את זה אני מניח שאין לנו דרך לסרב." אמר קייס שהוא היה הפחדן מבניהם.
"נכון, נכון, אין לנו ברירה." אמר ארין
"אז מה נעשה? אני מניח שאם נבקש מאלפית לבוא איתנו כדי להתחתן עם המלך אני מניח שזה לא באמת הולך לעבוד. למרות שאנחנו יחסית בסדר עם האלפים זה לא לגמרי הולך לעבוד..", אמר המשרת לורנס.
"אז אנחנו הולכים פשוט לשקר לה?" שאל מיל המשרת הנוסף. "זה גם לא יעבוד, אם רק נפתח את פינו שינינו יחשפו מיד." הוא ענה לעצמו.
אם כך- אין ברירה. עלינו לחטוף אלפית!
"האם ההחלטה הייתה כה קשה עבורכם?" שאל ארין. "כלומר זו סך הכל אלפית. אלפים הם חלשים. הלוואי והייתי יכול לקבל אישור למחות אותם ברגע אחד!" אמר ארין בכעס.
"לקבל אישור?" "כאילו יכלת לעשות זאת לבדך." צחק עליו לורנס.
"סתום ת'פה" החזיר לו ברגיעה.
"כבר החשיך, אתם לא חושבים שזה הזמן המושלם לחטוף נערה?" שאל ארין תוך כדי שינוי נושא.
ע...עכשיו? שאל קייס.
כן. בואו נצא.
בצירוף מקרים לא קטן הגיעו לבית בעל דלת פתוחה ובפתחו נערה מהממת, שהיופי הכובש שלה היה אמור לספק אפילו את אש. שאפילו נראתה בת גילו.
למען האמת, זה לא היה צירוף מקרים, אלא המשרתים נמשכו לריח מוכר, מוכר מאוד- ריחו של דם. דמה של הנערה היפה.
"בואו נלך" התלהב לורנס.
"רגע, מגיע משם הרבה רעש. בואו נחכה כאו בנתיים." עצר אותו ארין מההתלהבות והורה לכולם להתחבא מאחורי שיח קטן.
אוקי, אוקי.
בינתיים- הייתה ילדה יפה, בעלת שיער בלונדיני ועיניים חומות בהירות, בת 16, שגרה באחד משכונות העוני. למרות היותה ילדה ענייה היא אהבה לעזור לאחרים בכל מה שרק יכלה- כולל העניין הכספי, ההורים שלה תמיד כעסו עלייה שהייתה נותנת כסף לעניים אחרים אבל תמיד עשתה זאת מאהבה ומצד שני אולי גם מטיפשות. היא תמיד הייתה נחמדה לעולם, אך העולם מעולם לא החזיר לה את אותו חיוך קורן. אלא להפך, חייה של הילדה היו מלאים בכאוס וחורבן בכל יום ויום. עד שיום אחד הדבר הגיע לשיאו. שלב העניות של משפחתה גבר כל כך עד שהוריה היו צריכים להאכיל נפש אחת פחות. את פיה שלה.
"אנחנו מצטערים, ג'וליאנה." אמרו לה הוריה.
הילדה נזרקה מביתה ועוד לפני שהספיקה לחשוב היכן היא יכולה להשתכן בזמן הקרוב,מצאה את התשובה לכך. כיוון שמשרתי מלך הערפדים חטפו אותה ברגע שיצאה מדלת ביתה.
"היי! מה אתם עושים? עזבו אותי!" נאבקה ג'וליאנה כשהם היו כבר רחוקים.
"הגענ...!" צעק לורנס בשמחה. "שתוק! אתה רוצה למות?" אמר לו טוני. "אנחנו צריכים לארגן אותה קודם. היא לא יכולה לבוא ככה. תנסה לתאר מה יקרה לך אם תביא את הדבר הזה אליו בכוונה שתהיה אישתו." הסביר ללורנס בזמן שהצביע על ג'וליאנה שהייתה מטונפת כולה, שיערה היה פרוע ובגדיה היו קרועים ומטולאים. "הו. צודק!" אמר לורנס בגיחוך.
הם נתנו למשרתות בארמון לקלח ולהכין את ג'וליאנה לפגישה עם אש, בעלה לעתיד. המשרתות הלבישו אותה בבגדים חגיגים וטיפ טיפה איפרו אותה ואז שלחו אותה בחזרה למשרתים, שחיכו בחוץ כדי לקחת אותה לאש.
"הוד מלכותו אש. הבאנו לך את חפץ ליבך."
"כן. אני רואה. היא בהחלט יפה מאוד. מה שמך, ילדה?" אמר אש והפנה את שאלתו לג'וליאנה.
"אה.. ג'וליאנה." היא גימגמה והסמיקה.
"ג'וליאנה. מהיום ואילך נהיה החברים הכי טובים. ובעתיד ניצור דור של ערפדים ואלפים כאחד."
"את מסכימה לזה, נכון?" אמר אש בסיפוק.
ג'וליאנה חשבה לעצמה שזה בטח יותר טוב מחייה הקודמים שאף פעם לא חיבבה. עינייה תמיד ראו ורוד אך היא עדיין ידעה את גודל הצרה והעוני שהייתה בו לכן רצתה לנסות לפתוח דף חדש. "כן. אני מסכימה" אמרה בקול. בטוחה שזה הולך להביא לממלכות הערפדים והאלפים להתאחד אפילו יותר. אם יכלה לעזור גם בדרך שכזו לאחר שנשארה בלי כלום..
לאחר כ10 שנים ג'וליאנה הספיקה ללדת 8 ילדים.
7 בנים ובת אחת.
הבכור- אדמונד.
השני- מייקי.
השלישי- ראיין.
התאומים הרביעי והחמישי- טן וקן.
השישי- ג'ון.
השביעי- כריס.
והשמינית- אנסטסיה.
הדבר היה קשה לה מכל. אם לא די בעובדה שסחבה אותם בבטנה כ9 חודשים וניסתה לחנך אותם בדרך היושר, הדבר לא עבד. לא משנה מה ניסתה להגיד להם כמעט כל הילדים קיבלו את האופי הערפדי המרושע: מלבד הילדה- אנסטסיה , שקבלה חינוך דווקא די טוב.
שאר הילדים היו נוראיים ונחשבו יחד כחזקים ורעים יותר פי כמה וכמה ממלך הערפדים בעצמו. ג'וליאנה לא האמינה למצב שיצרה. זה היה שונה לגמרי ממה שדמיינה.
מאז שהילדים עברו את שלב העוברות הם איחדו כוחות נגד ג'וליאנה שכבר נחשבה כמתה בזמן הזה. כבר זמן כה רב הדברים נהיו מפחידים מדי לג'וליאנה.
"אמא, למה את מתחמקת מאיתנו? אנחנו רק רוצים לשתות מדמך" אמר כריס.
הדופק של ג'וליאנה עלה והיא הסתובבה מיד לקצה השני של המזדרון.
"תמיד קל לעבוד עלייך עם הטריק הזה, אמא, את תמיד מסתובבת מהר מדי מרוב בהלה ולכן קל כל כך לדקור אותך ישירות ובמהירות" אמר מייקי לאחר שדקר אותה קשה בבטנה בעזרת ציפורניו.
לערפדים היו ציפורניים נשלפות, כמו של חתולים. בדרך כלל הציפורניים נראו כמו של בני אדם, אבל כשערפדים יצאו לצוד או בכללי להילחם, הם יכלו לשלוף אותן. ותאמינו או לא הציפורניים היו מאוד חדות, חזקות ועמידות.
כולם הריחו את ריח הדם שהתפשט ברחבי הטירה והתנפלו באופן ישיר על ג'וליאנה עד שכמעט רוקנו אותה מדם לגמרי.
"אני לא יכולה לסבול זאת יותר, זה בלתי אפשרי להתמודד עם תאווה כמו של אש כפול 7." התייאשה ג'וליאנה כשהיא יושבת בחדרה. היא ישבה על הרצפה, נשענת על הדלת, תוך כדי שהיא מחבקת את בירכיה וטומנת את ראשה ביניהם.
ג'וליאנה ידעה שהיא צריכה לברוח מהארמון הנורא הזה. הדבר היחד שלא ידעה זה: איך.
כמובן בזמן שכולם עסוקים. "בשעות הצהריים! ברור! בזמן הזה הם כולם עסוקים. רק עליי לא להיפצע בדרך כדי שריח דמי לא ישתפשט והכל יהיה בסדר. במילא הם לא אוהבים לצאת בחוץ." הוא הרגיעה את עצמה והרימה את ראשה בביטחון.
היא הצליחה להימלט בהצלחה. והגיעה לביתה הקודם שבממלכת האלפים. שם היא מגלה על מכתב שנמצא על שולחן הסלון הקטן.
"ג'וליאנה יקרה. מקווים שגדלת כראוי. שמידותייך הטובות נשארו בך. היופי והשמחה שהיו בך למרות המצב הקשה ריגשו ורוממו אותנו כל פעם מחדש.
איך את מרגישה כלכלית? בטח כבר קיבלת עבודה. וגם אם לא. אנחנו רוצים לתת לך קצת. המלך יצר את החוק 'עזרה ליתומים' שאומר שאם הוריו של היתום מתו יכול היתום לקבל מקצב בשויי של 60,000 דולר.
לכי למלך ותבקשי את כספך."