וואנשוטים

ג'וג'וטסו קאיזן

דמעות זולגות על לחיי, אני יושב על הרצפה, מרשה לעצמי להתאבל, עליו, על כל מה שאיבדתי.
דפיקה נשמעת על הדלת "מגומי?" קולו של איטדורי רועד.
"רק רגע!" אני שוטף את פני, מוחק עדויות לבכי, ופותח את הדלת.
"א-אני יכול לישון איתך?" הוא מגמגם, "ברור" אני מחייך אליו ברוך,"מתי שאתה צריך"
הוא נכנס לחדר, מתחפר מתחת לשמיכות המיטה שלי, אני נכנס אחריו, מחבק אותו. תוך דקות מעטות הוא נרדם ונשמעת עוד דפיקה.
אני קם בזהירות ופותח את הדלת, זו נוברה, "את יכולה לישון איתנו" אני מחייך אליה, "תודה" היא ממלמלת ונכנסת, נרדמת במהירות.
אני נכנס למיטה, אך לא מצליח לישון, מדחיק את הדמעות. הם חושבים שאני חסר רגשות, שלא אכפת לי שהוא מת, כן אכפת לי, אבל אני צריך להיות חזק, לא להישבר. בשבילם.

זה מה אם גוג’ו סנסיי היה מת

איכות מחרידה, אני מודעת. זה פשוט היה לי בראש והייתי חייבת להוציא את זה.