Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

THIRTY THREE

"מה לעזאזל, הארי?!" - צרחתי ברגע שנכנסתי לדירה וראיתי את האורות דולקים - "היית כאן כל הזמן בזמן שעינו אותי על ידי זאין?! באמת הארי?! מה לעזאזל!"

נכנסתי לחדר השינה ומצאתי אותו מכורבל מתחת לשמיכות.

עיניו היו אדומות ודמעות זלגו על לחייו.

"באני?"

"הארי? מה קרה? אוי אלוהים, בייבי מה קורה?"- מיהרתי לעברו והתיישבתי לצדו.

"זאין עינה אותך? למה? מה קרה?"

"זה יכול לחכות, תגיד לי למה אתה בוכה. אתה בסדר?"

"כן אני בסדר." - הוא התיישב והושיט לי את זרועותיו - "בוא הנה."

נכנסתי לשמיכות שלצדו והוא כרך את זרועותיו סביבי. חפנתי את לחייו וניגבתי את דמעותיו.

"תגיד לי מה לא בסדר, הארי."

"אתה ראשון."

בלעתי.

"בסדר." - נאנחתי. -"זאין הוביל את החזרה מכיוון שלא היית שם. וכשהוא אמר לי לתרגל את הסולו שלי, הוא..."

"רגע. הסולו שלך?"

"כן, הוא אמר שאמרת לו שאני צריך לתרגל את ה pirouettes שלי."

"לא, אמרתי לו שיבדוק רק את חלקי הקבוצה היום. לעולם לא אשאיר אותו לבד איתך. לא אחרי מה שהוא עשה לך." "טוב, הוא לקח אותי לחדר השני בשעה האחרונה והביא אותי לבד לתרגל את הסולו שלי. הוא היה מרושע, הארי. הוא לקח אותי לקצה, הוא צעק ואז הוא היה אלים נגדי. אז יצאתי, אז הוא לא באמת פגע בי, אבל זה יכול היה להחמיר."

הארי הידק את החיבוק סביבי ונישק את ראשי.

"אני הולך להרוג אותו. אני נשבע, אני אהרוג."

הרגשתי את הדמעות מתחילות להופיע בעיניי, מה שמטשטש את הראייה שלי.

"הוא אמר שהוא זה שיספר לקלאודיה. זה לא היה ליאם. זה היה הוא. בגלל שהוא קינא."

"מה?"

"הענשנו את ליאם כשהוא לא זה שהלשין עלינו."

"לעזאזל! הייתי צריך לדעת."

"הארי, בבקשה תפסיק." – אמרתי תוך כדי בכי.

הוא תפס את ראשי והסתרתי את פניי על צווארו, נקרע מעל החולצה שלו.

"הוא פגע בך? מה עוד הוא אמר?"

"כלום. זה בסדר. סליחה. אני פשוט כועס ומיוסר. אבל ספר לי עליך. למה נעלמת? למה בכית?" – אמרתי תוך כדי הסתכלות עליו.

"הלכתי לראות את הפיזיותרפיסט שלי."

"אוי לעזאזל, מה קרה?"

"כלום, זה היה רק ​​בדיקה."