פרק 1

47 2 3
                                    

הלכתי עצבנית לבית שלי ושל החברה הכי טובה שלי מיונג-אה
כל היום אני רק מחכה לספר לה על היום שהיה לי
הגעתי ונכנסתי פנימה טורקת את הדלת אחריי
היא באה אליי ואמרה לי שלום וחיבקה אותי וחיבקתי אותה בחזרה עצבנית ועצובה
היא שאלה ״מה קרה יורי?״
בכיתי לה ואמרתי לה עצבנית ״המורה המעצבן הזה ״ג׳ון-סונג״ לא נותן לי סיכוי אפילו להצליח, הוא ממש שונא אותי, הוא עוד פעם הכשיל אותי.״
היא יודעת כמה אני שונאת אותו , הוא המורה הכי שנוא אליי.
היא ליטפה את ראשי ואמרה ״ על תדאגי הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה לך.״
היא נתנה לי נשיקה על המצח וכבר התחלתי להירגע
היא תמיד יודעת איך להרגיע אותי
היא חיבקה אותי עוד פעם ואמרה לי לילה טוב ונתתי לה נשיקה על היד והיא הלכה לישון
אני נשארתי בסלון והפעלתי טלוויזיה לתכנית האהובה עליי ״חברים״ שמתי לי שעון מעורר למקרה שאני ארדם והתחלתי לצפות בסדרה שלי
אחריי שעה בערך נרדמתי על הספה
מיונג-אה היא החברה הכי טובה שלי מאז הגן
אני והמשפחה שלי עברנו לגור מול המשפחה שלה שהיינו בנות ארבע ומאז אנחנו בלתי ניתנות להפרדה
אני והיא כבר בנות 19 ואנחנו לומדות באוניברסיטה ״고집״ (גוג׳יב)
ואנחנו גרות ביחד כבר שנה בדירה קרובה לאוניברסיטה

אני תמיד הייתי הביישנית מבינינו
והיא תמיד מרכז העניינים של כולם
יש למיונג-אה מלא חברים. בעיקר בנים.
אני אף פעם לא התחברתי כל כך לכולם חוץ ממיונג-אה

יום שני -7:48-
השעון המעורר שלי צילצל והסתכלתי על השעה ונבהלתי
בטעות שמתי אותו על שעה קדימה
קמתי מהספה ומיד התחלתי להתארגן
ציחצחתי את שיניי וסירקתי את השיער שלי, התלבשתי והתאפרתי
(כמו תמונה למעלה)
״מינג-מינג! את חייבת לקום אנחנו מאחרות!״ צעקתי לה כי השעה הייתה כבר כמעט 8:00 ואנחנו מאחרות לשיעור
היא רצה למטה יחפה וצעקה לי ״אני עוד שנייה מוכנה״ והתחילה לשים נעליים
בדיוק סיימתי לארגן את התיק שלי ומיונג-אה כבר הייתה מוכנה
שתינו יצאנו מהדירה ואני דאגתי לנעול כי מיונג-אה תמיד שוכחת
וברגע שנעלתי שתינו התחלנו לרוץ לאוניברסיטה
הגענו לכיתה דקה לפניי שהתחיל השיעור , שתינו מזיעות ברמות ופתאום אני מרגישה עיניים של מישהו עליי
אני מסתובבת לראות מי זה ואני ראיתי מישהו שלא הכרתי וגם מיונג-אה לא הכירה
הוא היה גבוה ודי חתיך והיה לו מבט די רציני
מלמלתי לעצמי ״מוזר...״
ואז התיישבתי ובדיוק המורה שלי נכנס
״בוקר טוב לכולם , אני רוצה להכיר לכם את התלמיד החדש שלנו-לינואו״
הוא קם ועשה שלום עם היד וראיתי שזה הבחור שהסתכל עליי מקודם
הוא התיישב בחזרה במקום שלו ומיונג-אה חייכה אליי ולחשה לי באוזן ״חתיךךךך״
גיחכתי בשקט והמשכתי להקשיב למורה
״לינואו עבר אלינו מניו יורק, ולמרות שכבר אמצע הסמסטר אני מצפה מכולם לקבל אותו יפה״ אמר המורה שלי
הוא המשיך להסתכל עליי ואני לא ידעתי מה לעשות אז הסתכלתי על המורה והמשכתי להקשיב לשיעור

באמצע השיעור העברתי פתק למיונג-אה
״מינג-מינג אני עוד שנייה מתעלפת
השיעור כל כך משעמםםםםם
רוצה אחריי השיעור להבריז עם החברים שלך ונלך לשתות בובה אצל ג׳וזי?״
היא הסתכלה על הדף בחיוך ולחשה לי בשקט ״ברור שכן״
אני מכירה אותה טוב מידי היא בחיים לא תגיד לא לבובה.

סוף סוך אחריי חצי שעה השיעור נגמר ולקחתי את היד של מיונג-אה ואמרתי לה ״תתקשרי לחברים שלך שיפגשו אותנו שם , בואו נלך מהר נתפוס מקום לכולם.״
היא הינהנה אליי וישר רצנו לחנות של ג׳וזי
החנות של ג׳וזי זה המקום האהוב אליי ועל מיונג-אה
האמאהות שלנו היו מביאות אותנו לכאן כל הזמן שהיינו קטנות.
אמא שלי נפטרה לפניי שלוש שנים מסרטן והמקום הזה תמיד גורם לי להרגיש מחוברת אלייה.
אני ומיונג-אה התיישבנו על יד השולחן הכי גדול בחנות וחיכינו לחברים שלה
עד שהם הגיעו אני והיא דיברנו על כל מיני דברים ביניהם גם דיברנו על הילד החדש.
ואז החברים שלה הגיעו וגם חבר שלה , ג׳ונג-הי , הוא ואני תמיד היינו ידידים יחסית קרובים
הוא בא והתיישב על יד מיונג-אה ונתן לה נשיקה על המצח ואז הוא אמר לי ״היי״ וחייך וחייכתי אליו בחזרה ואז אמר לה ״התגעגעתי אלייך יפה שלי״ והיא ענתה לו ״גם אני התגעגעתי אלייך בייב״ ואז הוא נישק אותה על שפתייה ואז הם החזיקו ידיים והיא המשיכה לדבר איתי עד שאחד מהחברים שלה נעמד ואמר ״לכל מי שלא הכיר עדיין זה לינואו״ והצביע על הילד שהסתכל עליי בכיתה
הוא קם ואמר שלום לכולם עם הפרצוף הרציני שלו
ואז הוא הסתכל אליי והרגשתי קצת פרפרים בבטן אבל התעלמתי מזה והמשכתי לדבר עם מיונג-אה
אני עדיין מרגישה את העיניים שלו עליי
הוא לא הפסיק להסתכל עליי...
ואז מיונג-אה לחשה לי בהתרגשות ״הילד החדש מסתכל עליי!״
נתתי לה מכה קטנה ביד ואמרתי לה ״סתמי״
והיא חייכה אליי וציחקקה.




טוב היי לכולם זה ספר ראשון
שלי אני רוצה לעלות פרק באופן יום-יומי אז אם יש ביקוש תגידו לי
ביי אוהבת את כולכם!❤️

STRAY KIDS - Leeknow's whisper of desireWhere stories live. Discover now