וואנשוטים של פרסי ג'קסון (והרבה קטעי פרסבת')

ההצעה

תקופת זמן:אחרי כלל המלחמות מיקום:האגם במחנה נקודת מבט:אנבת'

ישבתי על סלע סמוך לאגם וצפיתי במים השלווים. תנודות הגלים השמיעו רחשים רכים. מבלי משים המחשבות שלי נדדו אל פרסי. כמעט תמיד זה קרה בסופו של דבר. השיער הפרוע שלו, העיניים הירוקות כים שנוצצות כשהוא מתלהב, ומעל לכל, החיוך הזה, ששמור רק לי. לפתע הרגשתי משהו על כתפי. קפצתי במקומי, אבל זה היה רק פרסי, שנעמד מאחוריי. "היי חכמולוגית" הוא אמר וחייך. כבר הזכרתי שני אוהבת את החיוך הזה?. "היי" אמרתי לו. הוא רכן לעברי ונשק לי. היינו ביחד כבר שלוש שנים, כבר עוד מעט בני עשרים, ובכל זאת הנשיקות שלו גרמו לליבי לפרפר כל פעם מחדש. פרעתי את שיערו וסימנתי לו להתיישב לצידי. אבל הוא רק תפס בידי והעמיד אותי מולו. "אנחנו צריכים לצאת כבר, לא?" הוא אמר. טפחתי על ראשי במצחי. איך יכולתי לשכוח! היום התקיימה החתונה של בת דודתי, אמה. פרסי פסע צעד אחד לאחור בדרמטיות "רק רגע!" הוא החזיק את ידו הקפוצה לאגרוף מתחת לפיו, כמו מיקרופון. "גבירותיי ורבותיי, היום זה קרה! אנבת' צ'ייס, בת אתנה, שכחה משהו!" הוא ניסה להגיד עוד משהו, אבל קפצתי עליו וריתקתי אותו לרצפה. הוא רק גיחך וניצל את הרגע כדי לנשק אותי שוב. הרגשתי שהפנים שלי עולות באש. נעמדתי והושטתי לו יד לקום. "בוא. אנחנו באמת צריכים ללכת." הוא נעמד וכרך את זרועו סביב מותני, וביחד פסענו חזרה אל המחנה.

שעתיים לאחר מכן, היינו בבית שלי, אני ופרסי. הושבתי אותו על המיטה שלי, ונופפתי לעברו באצבע המורה שלי. "אני נכנסת להחליף בגדים, אם אני אמצא דבר אחד לא במקום כשאחזור, אתה לא תצא מכאן בחיים. ברור?" הוא הנהן בצייתנות, ואז נשכב על המיטה כשידיו פרושות לצדדים. פסעתי אל חדר האמבטיה ונעלתי את הדלת. בפנים, על קולב, המתינה לי שמלה תכולה יפהפייה. היא גלשה עד לרצפה, והבד שלה היה חצי שקוף. שרווליה הקצרים התנופפו, והפתח שלה היה מרובע וחשוף מעט. לבשתי אותה בעדינות, ואז פיזרתי את שיערי וקלעתי בו צמות דקיקות. ענדתי לאוזניי עגילי יהלומים קטנים, אלו שפרסי נתן לי בשנה שעברה. לסיום נעלתי את הנעליים. נעליים עם עקב נמוך, חומות עם שרוכים. ברגע שיצאתי, פרסי התיישב והתנשם בהפתעה. "את...ואוו" הוא מלמל. הרגשתי שאני מסמיקה עד שורשי שיערי. הוא נעמד מולי, וליטף את שיערי. "את נראית וואו." הוא אמר שוב. חייכתי, ואז הדפתי אותו קלות. "קדימה, לך להתלבש" אמרתי לו. הוא מעד קלות, ואז הנהן ופסע אל חדר האמבטיה. לקח לו שתי דקות בדיוק, ואז  הוא יצא, והגיע תורי להתנשם. החליפה השחורה שהשאלתי לו הלמה אותו מאוד. השיער הפרוע שלו נראה מקסים מתמיד. עיניו הירוקות נצצו. "עד כדי כך אני חתיך?" הוא אמר ונעמד בפוזה דרמטית. גלגלתי את עיניי ושילבתי את ידו בידי. "בוא, צריך ללכת".

הגענו לאולם באיחור, בלי קשר כמובן לכך שפרסי היה הנהג. ברגע שיצאנו לקחתי את ידו וגררתי אותו אחריי אל החופה. התיישבנו בכיסאות בדיוק בזמן, כשאמה ובעלה העתידי התחילו לצעוד במסדרון. אמה נראתה מדהים, וחייכה אליי חיוך קטן כשחלפה על פניי. היינו חברות טובות מאוד לפני שעזבתי את הבית. החופה התנהלה כרגיל. בערך באמצע הפסקתי להקשיב. מצאתי את עצמי חושבת עליי ועל פרסי. אמה התאחדה כעת עם אהבת חייה. בטח לה לקח זמן למצוא אותה, אני ידעתי שאני רוצה את פרסי מאז ים המפלצות. ידעתי שאני רוצה אותו לצידי כשאני קמה בבוקר. ידעתי שאני רוצה ילדים קטנים שיתרוצצו, ואת פרסי מטפל בהם באהבה. רציתי את הרגעים הקטנים, כל היום. הפניתי את מבטי אל פרסי, שהביט בחופה בחיוך. מה אם אני סתם זמנית בשבילו? מה אם הוא לא רוצה מישהי שעברה את כל טרטרוס איתו, שלא יזכיר לו את זה כל הזמן? הרגשתי בדמעה בודדת זולגת על לחיי. אבל לא טרחתי לנגב אותה.

נקודת מבט:פרסי

הפניתי את מבטי אל אנבת', שישבה לצידי. פתאום הבחנתי בדמעה זולגת מעינה. כל חושיי התעוררו לפעולה. היא בסדר? המבט בעיניה לא היה של התרגשות, אלא של כאב. הנחתי את ידי על ידה והיא הסתובבה אליי בהפתעה. היא חייכה חיוך רפה, והשעינה את ראשה על כתפי בהיסוס קל. ראיתי איך אמה ובעלה הטרי מחייכים זה אל זו באושר צרוף. הם יבלו את שארית חייהם ביחד עכשיו. הסתכלתי על אנבת', והבנתי משהו. אני רוצה אותו הדבר בשבילנו. אני רוצה להתעורר כל בוקר ולדעת שהיא לצידי. אני רוצה אותה. באותו רגע החלטתי. אני אציע נישואין לאנבת' צ'ייס. ליטפתי את שיערה בעדינות, והרגשתי בהתרגשות לקראת הבאות גואה בי.

החלטתי שאת הוואנשוט הזה אני אמשיך, כי אני אוהבת אותו, אז בקרוב יהיה חלק שתיים להצעה!