***
"אבא אמור להיות למטה. ביקרתי פה פעם" הדריך ראיין את אחיו הקטן.
"באמת?" שאל כריס בהתלהבות. "מה עשית כאן?" הוסיף לשאול.
"כן. התחפשתי לאחד השומרים והשטתתי טיפה" הוא גיחך.
"נשמע מגניב" אמר כריס עם ניצוצות בעיניו שהמשיכו לזהור ככוכבים בשמיים.
"עשיתי שטויות בתור שומר וזרקו אותי לתאי הכלא עם הדרגות הנמוכות ביותר של הקסם בתוכם. אז יכולתי לצאת מיד".
"יש שני קומות בכלא, הקומה התחתונה ביותר היא הקומה של האויבים הגדולים ביותר של האלפים שקסם חזק עוטף את הקומה וכל תא בנפרד." המשיך ראיין להסביר. "בערך כמו אצלנו.."
"אתה יודע ממש הרבה" אמר כריס.
"ידע הוא כוח" אמר לו ראיין בחיוך תוך שעשה שריר בידו.
"נכון" כריס צחק.
"שש.. תהיה בשקט." אמר ראיין.
"למה? אבל אלפים לא יכולים לעשות לנו שום דבר" אמר כריס במבט תמים.
ראיין גיחך "נכון, אבל תגיד לי כריס אחי הקטן והחמוד: לא תרצה לראות את פניהם המפוחדים של השומרים כאשר השומרים יבינו שהאויב הכי גדול שלהם ברח בדרך שאינה ידועה?"
ראיין הציג סיטואציה מעניינת. "אמממ....אני רוצה" הגיב כריס.
"אז תהיה בשקט, כמעט הגענו" אמר ראיין.
"בסדר" לחש כריס.
"אב...." כריס כמעט צרח מהתלהבות למראה אביו ורצה לחבקו, אך נזכר שעליו להישאר בשקט.
"מה קרה אבא? זוג ילדים תמימים הביסו אותך? למה אתה לא מצליח לצאת מהכלא הזה? סוף סוף הזדקנת?" ראיין צחק על אביו שהיה נראה חולה לחלוטין.
כריס התרכז לשנייה ואמר: "וואו! הכלא הזה שואב את כוח הקסם של מי שבתוכו! אני חייב לדעת איך בנו את זה!" הוא נראה נרגש.
ראיין לא האמין למשמע אוזניו, "איך אתה יודע? אח קטן".
"מה הכוונה?" כריס חייך בגאווה.
ראיין היה המום שכריס גילה בשלב כל כך מוקדם את כוח הקסם האופייני לו אבל התעשת "טוב, בכל מקרה, אם זה המקרה עזור לי לאזן את כוחות הקסם ולחזק את אבא".
"בטח!"
אש התמלא בכוח, שוב. הוא פלט אנחה ואמר: "עכשיו אני מרגיש יותר טוב." אמר כשהסתכל על ידיו שנפתחו לרווחה.
הם הגיעו לשער שמוביל ליציאה מהקומה.
קסם הכבילה היה חזק מדי. "זה חזק מדי. אפילו בשבילנו." אמר ראיין.
"אני מתקשר לאדמונד הוא החזק ביותר במשפחה עכשיו לאחר שמייקי מת. תביא את הטלפון שלך ראיין". אמר אש.
הטלפון של אדמונד התחיל לצלצל.
"הו, סלחו לי" הוא אמר שנייה לפני שהקפיא את אנסטסיה וגון וענה לטלפון.
"כן? אבא."
"אדמונד, מוכשר שלי, תרד לקומה האחרונה בארמון. אני צריך אותך."
אדמונד מיהר לעשות כמצוות אביו והתגבר על החשק להמשיך להילחם בגון ואנסטסיה שנראו לו מאוד מעניינים.
"כמובן אבא" ענה אדמונד וניתק "טוב, נראה שנאלץ להמשיך לשחק מאוחר יותר. יש לי כמה דברים לטפל בהם. אז צ'או" הוא אמר לגון ואנסטסיה הקפואים והלך.
גון ואנסטסיה היו אומנם קפואים אך יכלו להשתמש באיברים פנימיים מה שנתן ללב שלהם להמשיך לעבוד ולדמם להמשיך לזרום. בקיצור, כל מה שנותן להם להמשיך לחיות.
אחד מהאיברים האלה הם המוח.
גון חשב לעצמו "מזל שהכישוף מוגבל בזמן" הוא הרגיש הקלה קטנה.
הוא לא רצה להדאיג את אנסטסיה ורצה להגיד לה את מחשבותיו, אך פיו הקפוא לא איפשר זאת.
"אדמונד! שיט! זה מסוכן מדי. מאה אחוז שהוא הולך לאבא. אני לא מאמינה." "אבל... כשחושבים על זה- לא יכלתי להשגיח עליו מלחתחילה. גם אם הייתי לוקחת אותו עם גון היינו מתים מהר יותר כשהוא איתנו גם כשהשאר לא כאן." "זה בלתי נמנע, הוא מלך הערפדים- זה רק הגיוני שהערפדים ינסו להציל את מלכם". "מה נעשה?" דמעות של כריסטל זלגו מעינייה.
גון אומנם לא הצליח לראות זאת היות והיא לא הייתה בשדה ראייתו, אך כפי שלמד להכיר אותה ידע שהיא מודאגת.
אדמונד, כריס, ראיין ואש הצליחו לפתוח את המחסום יחד.
גון ואנסטסיה הרגישו בוודאות את הפריצה וזה רק העלה את רמת הדאגה שלהם.
"רק עוד 5 דקות" אמר לעצמו גון. "תתאפק לא לכסח להם את הצורה רק עוד 5 דקות" אמר כשמוחו התחרפן אך פניו נשארו זהות לרגע שבו הוקפא.
"אנחנו נצליח, בטוח נצליח, אני מאמינה בזה" אנסטסיה ניסתה לשכנע את עצמה בפחד.
"רק רגע, לפני שהולכים אני רוצה לעשות משהו" אמר אש.
"נו, אבא, בואו נחזור הביתה!" ביקש כריס יפה.
"רק עוד קצת" אש ליטף את ראשו של כריס.
"בסדר?" שאל אותו אש.
"אוף... בסדר" אמר כריס מיואש.
"אז.. מה אתה רוצה לעשות?" שאל ראיין.
"רק לראות את ג'וליאנה בפעם האחרונה".
הם עלו לקומה העליונה, לחדרה של ג'וליאנה.
ג'וליאנה שכבה במיטתה, גופה היה דומם ופניה היפות היו שליוות וקרות.
"ג'וליאנה. זמן רב לא התראנו" נרגש אש לראותה.
"את וודאי לא יודעת מה קורה מחוץ לחדר הזה". "פספסת הרבה, אך בקצרה.. כל מה שהבטחתי לך בפעם האחרונה שנפגשנו הולך להתגשם. השבט שלך מתפרק, ועכשיו- גם את מתה." "חיכיתי לרגע הזה".
"ועכשיו אסיים את עבודתי בכך שאהרוס את כל מה שאי פעם אהבת ואשמיד את כל גזע האלפים אחת ולתמיד!" אש שמח כל כך.
ג'וליאנה לא זעה ולא זזה.
"שיהיה ברור, ג'וליאנה מתה מהפחד שלה ממנו" אמר אש לבניו. הוא לא אהב את העובדה שג'וליאנה מתה מעצמה.
"נניח… עכשיו אפשר לחזור הבייתה?." שאל אדמונד כשנשען על משקוף דלת החדר.
אחרי מבט אחרון על גופתה של ג'וליאנה, יצא אש מהחדר ואחריו יצאו גם שאר בניו. 5 הדקות חלפו, אך לא היה זכר לערפד אחד מן ה 8.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Adventureלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
