WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟏𝟑

לידיה
עברו יומיים מאז שהסכמתי עם אדיסון לדאבל דייט,אני לחוצה,זה לא ייצוגי לא עבורי ולא עבורו,ובכן... זה לא כאילו שאני אמרח עליו כל הערב,אני רק עומדת לשבת איתו במסעדה,אני יכולה להתייחס לזה כפגישה פלטונית,ואני מאמינה שגם הוא יתייחס לזה כדומה,
ראשי אפוף מחשבות,האם זה נכון? האם זה בסדר? האם זה אתי בכלל? אני חושבת,בזמן שאני מתארגנת לקראת הפגישה,גלי שיערי מן הבייביליס גולשים על כתפיי,ואני מביטה בפניי במראה.
״למה אני עושה את זה לעצמי...״ אני ממלמלת.
הסתכלתי על השעה והבנתי שאין לי המון זמן להתגנדר,שמתי על עצמי שמלת מיני שחורה עם שרוולים ארוכים,ומעל זה,בלייזר בצבע שחור גם הוא,התאמתי יחד איתם נעלי עקב שחורות,לשמור על זה קלאסי.
בזמן ששמתי את נעליי שמעתי דפיקות מן עבר דלת הבית.
״רק רגע!״ אני צועקת,וממהרת אל הדלת.
ושם הוא עומד,לא אחר מסיימון בייקר,לבוש בחולצה מכופתרת לבנה,ומכנסיים מחוייטים בצבע שחור,אני יכולה לראות את גופו החטוב מבצבץ מן הלבוש.
על ידו נח לו זר ורדים אדום.
״לידיה,איך את מרגישה? לא היית בעבודה כמה ימים״ הוא שואל,קולו העמוק והאלגנטי צורם בין אוזניי.
״אני.. בסדר,אדוני,אני מניחה שפשוט לא הרגשתי טוב,אה.. הורדים הללו,עבורי?״ אני שואלת.
״או,כמובן,הם עבורך״ הוא אומר,ומעניק לי אותם.
״תודה רבה אדוני,אבל חשוב לי שתדע,אני לא רואה את הפגישה הזו בתור דייט,אני חושבת שזה לא יאה לעובדת ובמיוחד לבוס שלה לצאת לדייט,אז אומר עכשיו,שנתייחס לזה אך ורק כפגישה פלטונית״ אני מציינת.
״כמובן לידיה,אני חשבתי על אותו הדבר,אבל עדיין,זה לא אומר שאתייחס אלייך כמו לנחותה ממני,את אישה,ואני עומד להתייחס אליך כמו לאחת במהלך הערב הזה״ הוא אומר.
אני מסתכלת עליו במעט מבוכה.
״אני מתנצל אם גרמתי לך להרגיש מובכת לידיה״ הוא מצחקק.
״אז,נלך?״ הוא שואל.
״כן אדונ-״ אני אומרת והוא קוטע אותי.
״לא אדוני,אנחנו לא במשרד,אבקש ממך לקרוא לי סיימון הערב״ הוא מציין.
״כן סיימון״ אני מחייכת ופוסעת איתו לכיוון רכבו.
הוא מוביל אותי אל עבר רכבו,רכב שחור ואלגנטי.
״איזה רכב זה,סיימון?״ אני שואלת.
״aston martin db11״ הוא עונה,ואני מהנהנת לחיוב.
הוא פותח לי את דלת הנוסע הקדמית,ונכנס גם הוא על מנת להתניע את הרכב.
״לאן אנחנו נוסעים?״ אני שואלת.
״ובכן,אלכס הביא לי כתובת,זו נסיעה של 50 דקות,וזו אמורה להיות מסעדה מפוארת״ הוא עונה,עיניו לא עוזבת את הכביש.
אני סורקת את הרכב,ורואה חבילת אנטיביוטיקה לגרון,נחה לה על אדן ארגונית הרכב.
״למה האנטיביוטיקה? הגרון שלך בסדר?״ אני שואלת.
נדמה שהוא הסתכל עליי במעט הפתעה.
״אה.. כן,סתם כאב גרון,את יודעת,זה בא והולך״ הוא אומר במעין אי נוחות,ומכחך את גרונו.
אני מביטה לעבר החלון,ומבחינה בטיפות הגשם שהתחילו לטפטף.
לאחר דקות ארוכות,קולו של סיימון קוטע את מחשבתי.
״משהו מלחיץ אותך?״ הוא שואל.
״ובכן,אני לא יודעת כמה אני מרגישה בנוח עם זה,זה די ברור שהם קבעו את המיקום הזה לערב רומנטי,ואני מרגישה שפשוט נפריע להם״ אני עונה,עם פנים נפולות.
לפתע סיימון עוצר את הרכב בשולי הדרך.
״אני מבין ילדונת,תני לי להתקשר אליו,ולבטל״ הוא אומר,ובזריזות מטלפן אל אלכס.
״אנחנו לא נגיע אלכס,החלטנו שנעשה משהו יחדיו לבד,רק אני והיא,נדבר מחר בערב,ואני מתנצל על הביטול הפתאומי״ כך הוא מסיים את שיחת הטלפון.
״משהו ביחד?״ אני נרתעת.
״אל תדאגי,זה רק תירוץ שיוריד אותם מהגב שלי ושלך״ הוא אומר.
״אתה יודע,לא תזיק לי חברה בצורה פלטונית,אז לצאת למקום כל שהוא יכול להיות נחמד״ אני אומרת במבוכה.
הוא מחייך.
״מה שנראה לך לנכון ילדונת,כל עוד את מרגישה בנוח אני אשמח לכך״ הוא עונה.
״עולה לך רעיון למקום?״ הוא שואל.