חורגים מהגבולות

פרק 20: קטלין

אני מתעוררת לבוקר כשהחיים שלי הם תותים מצופים בשוקולד חלב.
אני נזכרת באמש.
בי, בכריסטיאן ובלילה שלנו. הלילה שהוא ביתק את בתוליי, המיס אותי עם הזין הגדול שלו, כבש את את הגוף שלי ואני מקווה שלא את הלב שלי. אבל כמובן, ליקום יש תוכניות משלו וכנראה גם ללב שלי, כי הוא לא מתכוון להקשיב לי. הוא יותר מדי מוקסם מכריסטיאן ומהזין שלו.
נהדר.
אני שוכבת במיטה שלי אבל הוא לא שם.
אני מנסה לקום מהמיטה אבל הכאב שבין רגליי כנראה מנצח אותי כי אני נשענת אחורנית בידיים שלובות על החזה ומבט זעוף, מתוסכלת בגלל שזין הפלא קושר אותי למיטה.
כשאני גוללת בטלפון אני רואה את דלת החדר נפתחת בקצת ואני מרימה את ראשי ורואה את כריס, עם שיער סתור, לבוש בגופייה שמחטבת את גופו השרירי ומבליטה את שרירי הכתפיים שלו ובטרנינג, מתקדם אליי עם מגש ארוחת בוקר מפנקת שכוללת, ערמת פנקייקים, מיץ תפוזים, העוגיות האהובות עליי- שוקולד צ׳יפס, מים וכדורי משככי כאבים.
הבעתי הזועפת מיד נמסה כשאני רואה את המראה הזה.
״לא ידעתי שאתה רומנטיקן בארון.״ אני מחייכת אליו חיוך רחב כשהוא עולה על המיטה שלי ושם את המגש על רגליי ומנשק את ראשי.
״תתפלאי יש לי את הרגעים שלי.״ הוא אומר בחיוך שחצני ואני חובטת בחזהו ושנינו צוחקים.
זה פשוט כל כך מצחיק שזרקנו בלילה אחד את כל שנות השנאה שלנו אחד לשנייה, את כל התיעוב, הגועל והמרירות.
כל כך אירוני שסקס פתר את התסבוכות שלנו אחד עם השנייה. אני פתאום מתחילה להבין למה מבוגרים עושים סקס התפייסות, זה הרבה יותר יעיל מאשר לשבת ולדבר.
ובכל זאת, אני יודעת שלי ולכריס יש הרבה, אבל הרבה, על מה לדבר אם נמשיך בדרך הזו. סקס אחד לא יפתור את הכל, בסופו של דבר נצטרך לשבת ולדבר כדי שזה יעבוד בינינו.
אוף, הלוואי והיינו יכולים פשוט להמשיך עם הסקס במקום לעשות שיחה. כריסטיאן הוא לא בדיוק הבחור לדבר איתו על חדרי החדרים שבלב.
אני מניחה שאפשר לדחות את זה כל עוד אפשר. פשוט, להנות מהרגע.
לפני שאני מספיקה לחזור למציאות מהמחשבות שלי, כריס קם על רגליו ויוצא מהדלת.
״לאן אתה הולך?״ אני שואלת, מבולבלת, מתחילה להעלות ספקות.
״אני כבר בא, שכחתי משהו בחדר שלי.״
אני משלבת את ידיי על חזי ועושה פרצוף חשדני לאף אחד.
היי, אל תאשימו אותי, זה ברור מאוד שיהיו לי ספקות לגביו, בכל זאת, זה לא שכל השנים היינו החברים הכי טובים ופתאום ניתקנו קשר, אף פעם לא היה בינינו קשר. לפחות לא כזה שאפשר להחשיב לטוב.
כשהוא חוזר, בידו יש גליל נייר עטוף בסרט כחול וכשהוא נוחת על המיטה הוא מושיט לי אותו ומשפשף את עורפו. לראשונה מזה שנים, אני רואה על כריסטיאן טיילור סומק של.. מבוכה?
״הנה, ראיתי עד כמה אהבת את הציור הקודם ולא יכולתי להירדם בלילה, אז ציירתי.״
בזריזות וציפייה אני פורמת את הסרט הכחול ופותחת את גליל הציור ונפעמת לגלות שהדמות המצוירת, היא אני בליל המסיבה. אני מתעמקת בקווי המתאר, בהצללות, בפרטים המדויקים ובגוונים המדהימים שהוא השתמש בהם. עושה רושם שהוא השקיע שעות בציור הזה ואני מרגישה כאילו הלב שלי רוצה להתפרץ מהחזה שלי ולעטוף את כריס על המחווה הזו.
״כריס, זה מדהים, אני אוהבת את זה, בלשון המעטה. תודה.״ אני אומרת בגמגום קל מהתרגשות ועוטפת אותו בזרועותיי ומנשקת אותו. הוא משיב לי בנשיקה להוטה, רעבה עם תשוקה. לרגע, ורק לרגע, נדמה שאנחנו יכולים לחיות בעולם הזה, אנחנו, בלי שום עצירות, בלי שום עיכובים ותנאים, רק אנחנו.
כשהפיות שלנו עדיין מחוברים, אני עושה צעד נוסף, עוטפת את עורפו ומתיישבת עליו.
הוא מכחכח בגרונו, ״את בטוחה?״ הוא אומר בחוסר ביטחון כי לא יודע אם אני בטוחה. אני מתחילה לדהור עליו כסימן לאישור והוא מייד קולט את הרמז ושפתינו מתרסקות זו על זו. ״תורידי את זה.״ הוא פוקד עליי ואני ממלאת את הפקודה ומושכת את חולצתי ונשארת בחזייה ותחתונים בלבד. אני מגחכת קלות ואומרת, ״אתה יודע אתה די סקסי שאתה נותן פקודות.״
״טוב אני מקווה שלא ציפית שאהיה רכרוכי איתך.״ הוא מגחך גם. אף פעם לא ידעתי שכריס יכול להיות גם חמוד ומתחשב ועם זאת גם חמום מוח שתלטן ורכושני. בשנייה של חוסר ריכוז, כריס הופך אותי על גבי וממטיר נשיקות לכל אורך גופי עד שהוא מגיע לנקודה הרצויה.
״תפשקי רגליים בשבילי, קאט.״ הוא פוקד.
אני עושה כרצונו ומפשקת את רגליי בתאווה וציפייה.
״כל כך יפה..״ נשיקה. ״כל כך מושלמת..״ נשיקה. ״כל כך שלי.״ נשיקה.
אני מרגישה את להט פיו עליי כשהוא מוצץ ויונק ואני יכולה להישבע שאני רואה כוכבים. אני מסבכת את אצבעותיי בשיערו ומושכת בו בכל הכוח אבל הוא לא מרפה, זה רק מדרבן אותו. אני מתקמרת ומתפתלת תחת לשון הקסמים שלו. ״כריס,״ הצלפה. ״פאק,״ הצלפה. ״אני גומרת!,״ הצלפה. ונוזליי משתחררים לתוך פיו והוא יונק את הכל בהנאה ולא מתלונן. הוא יוצא מבין רגליי ונשכב לצידי ומנשק אותי ואני מניחה את ראשי על חזהו ונרדמת.