שתיים על הכוונת

פרק 15- ביקור לא צפוי במיוחד, נזיפה קלה והתרגשות

בנתיים, בארמון גון שקיבל הפתעה לא נעימה במיוחד- טן וקן התאומים הערפדים באו לבקרו.
ולמען האמת- גון לא שמח מהביקור. למען האמת די נמאס לו לזכור את העבר שלו. "ממש בא לי להרוג את כולכם. את כל השבט הערפדי" הבהיר גון לפני שפתחו בשיחה, הוא לא יכול יותר לראות ערפד.
טן וקן היו תאומים זהים,  מבנה הגוף שלהם דומה- שניהם היו גבוהים ורזים, לשניהם היה שיער שחור כרה בעל פוני ושניהם אהבו להתלבש באותו סוג של בגדים- הם תמיד יעדיפו חליפות אך הם לא יכלו ללבוש רק את זה אז הסכימו מדי פעם ללבוש בגדים קלאסים כמו חולצת טריקו ומכנסי ג'ינס. אפשר להגיד שלשניהם היה חוש באופנה. הדבר היחיד שהיה שונה מבניהם היתה ההיתרונות שלהם. טן היה חכם ומחושב יותר ולקן יש רעיונות מטורפים יותר והוא לוקח הרבה סיכונים בחייו (אפשר לומר שזה מוזר שהוא לא מת עדיין) וגם היה טיפה יותר חזק מאחיו.
"למען האמת שפנינו לשלום" הסבירו האחים לגון. "אנחנו מפחדים מאבא ומאחיינו הגדולים ורצינו לכרות ברית איתך המלך גון" הסביר טן לעומק יותר.
"אני לא אמור להאמין לזה.." אמר גון לעצמו.
בעבר כשגון היה גר בבית הערפדים הוא ראה את התאומים מנצלים את ההתאמה בניהם לשם מטרות רעות כמו כל שאר האחים. אי אפשר לטעות- אין שום סיכוי שהם השתנו. הם לא שונים.
"אני לא מקבל את ההצעה, תחזרו הביתה" הציע להם גון, הוא לא ידע אם זה היה יותר מרחמים למקרה שהוא טועה או מיאוש להתמודד עם הערפדים. אולי שניהם.
"אנחנו לא יכולים לחזור הביתה" "אם לא תקבל את ההצעה אנחנו נשארים כאן" התעקש קן והתיישב על רצפת הארמון.
טן ניסה לרמוז לו לקום ללא הצלחה והוא הרגיש בושה קלה בגלל אחיו "מצטער, עובר עליו משהו, הוא מתנהג מוזר מבדרך כלל" ניסה טן להסביר.
"תעזבו בבקשה!" לגון כבר נגמרה הסבלנות.
"מה כבר תעש..?" הספיק קן לשאול לפני שטן חסם את פיו.
"סתום כבר!" עכשיו טן היה ברור יותר.
"אנחנו רק רוצים לכרות ברית מחודשת בין הערפדים לאלפים. האם זה לא מה שכל העולם רוצה?" שאל טן כשהמשיך לחסום את פיו של קן שכנראה רצה להוסיף עוד אחרות ומיותרות.
"אכן זה נכון שזה מה שכולם רוצים אבל אני מאמין שלכל דבר והזמן שלו, זה לא הזמן הנכון" אמר גון "וגם אם הייתי מסכים אתם לא יכולים לעשות זאת- רק אביכם יכול לחתום על המסמך", הוסיף גון להסביר.
טן הגיש לגון את המסמכים שהוחזקו עד עכשיו בידו השמאלית שהייתה מאחורי גבו.
"ואוווו!!!" גון קרא "זייפתם מסמכי הסכם שלום עם חתימות מודפסות מראש של אביכם!" גון התלהב
"אוקי, אני משנה את העסקה" קרא גון, "תביאו לי את המסמכים הללו בתמורה לכך שתשארו בארמון במשך החודש פעם אחת מתי שתרצו" "מובן?"
"אני מסכים" אמר טן, קן רצה להגיד משהו מטומטם אך טן רק גרם לו לנענע את ראשו ואמר "בסדר, שנינו מסכימים".
"איב, תראה להם את החדרים העתידיים שלהם בבקשה" אמר גון עם יד על ראשו, היה לו כאב ראש עצום מהימים האחרונים ולא יכל לשלוט בזה.
אנה,אלבין ואנסטסיה חזרו לארמון וכמו גון גם הם לא היו אנרגטיים במיוחד לאחר כל ההתרפקאות האחרונות והם נחתו במיטות חדריהם. כולם מלבד אלבין שהתקשה לישון. "אני יכול לישון איתך?" שאל אלבין את אנה בפתח חדרה. הוא היה מוכן לתשובה חיובית ראו זאת לפי הכרית והשמיכה שהביא מחדרו.
"כן, אתה יכול" ענתה ענה כמצופה.
"תודה" אלבין נכנס, הניח את דבריו ונשכב על המיטה.
"אנה, יש לי שאלה"
"אממ.. מהי?"
"את רוצה אותי בתור בעלך?"
"כן אלבין, אתה חבר שלי" "זו השאיפה- זה הרעיון של 'חבר' ".
"נכון, אבל לא התכוונתי לזה, התכוונתי לאם אחרי כל מה שקרה עדיין בא לך שבשאיפה אהיה בעלך?"
"אתה כבר מכיר בעובדה שסלחתי לך" אמרה אנה באותו חיוך מוכר שהתפשט על פניה גם כאשר נודע לה על מות אימה היקרה.
אלבין לא השתכנע, אך החיוך הזה גרם לו שוב להתאהב בה קשות. בעצם הפעם זה היה חזק יותר כיוון שלא יכל להתאפק עוד ונישק את אנה בשפתיה.
"א..אני.." אנה לא ידעה כיצד להגיב מרוב הסמקה.
"מצטער, זה היה פתאומי" התנצל אלבין. וחשב שהטוב ביותר זה לצאת מהחדר כדי לתת לאנה זמן לחשוב. הוא רצה בלב שלם שתגיע להחלטה הנכונה עבורה. כדי שאם תחליט שהיא אוהבת אותו זה יהיה ללא ספק, ואם לא הם יוכלו להישאר ידידים.
"חכה!" קראה אנה כשאחזה בידו של אלבין. "לא תלך!".
הצעקה הביאה את כולם לפתח חדרה של אנה. "מה קורה?" שאל גון בחוצפתו ברגילה. "אם את שואלת למה אני מציק לך במקום לחתום על מסמכים והסכמים זה רק בגלל שלהציק לך זה פשוט יותר כיף" גון הקדים את התרופה למכה למרות שידע שהוא צריך לחתום על הכל בקרוב מאוד.
"לכו מכאן!" צעקה אנה. אף אחד לא השתכנע. אך אנה עזרה אומץ בכל זאת: "אלבין בן למשפחת המלוכה של ממלכת בני האנוש- בבקשה תתחתן איתי".
אלבין הנהן קלות, טיפ טיפה בהלם.
"אני לא מאמינה שזה קורה, עכשיו סוף סוף נוכל להתחתן." התרגשה אנה שחיבקה את אלבין חיבוק חזק.
"אני בשוק שהיא הציעה" אלבין חשב לעצמו, "אני הייתי צריך להציע" אמר לאנה בקול.
"למה? אישה לא יודעת להגיד משפט כל כך פשוט מורכב מקסימום מ3 מילים?" אנה הרימה גבה והחלה לספור כמה אותיות שונות יש במשפט כדי להוכיח לאלבין אות אות שנשים יודעות את כל 22 האותיות.
"הבנתי הבנתי" אלבין העמיד פני מובס. פתאום הוא התגעגע לישון בחדר הרגיל שלו בטירה.
"טוב, לילה טוב" אלבין סיכם ולא שם לב לקטע את אנה באמצע הוכחה היסטורית של מספר נשים חזקות.
אנה התייאשה ואמרה "לילה טוב" גם היא.
"היא אהבה את אלבין אהבת נפש, אך הגורל לא רצה להשכיח לה כמה הוא יכול להיות מעצבן לפעמים".
"עכשיו אפשר לטפל בפצעים שלנו." אמרה אנסטסיה בפניו של גון שידע ששניהם לא נפצעו קל.
"נפצעתם קשה?????" שאלה אנה בדאגה וגם יותר בכאס שלא שיתפו אותה.
"לא לא. אנחנו בסדר." צחק גון ואנסטסיה הצטרפה אליו.
"מחר ב7:00 בבוקר אתם לא בבית, אתם אצל זאוס. שמעתם???" אנה פקדה או יותר נכון חזתה עתידות.
"כןכן שמענו" הגיבו שניהם במהירות מפוחדים.
"אז את ואלבין מתחתנים. אנו שמחים בשבילכם" אמרה אנסטסיה בשמחה. גון הינהן, לשם שינוי הסכים עם אנסטסיה.
לאחר כ6 שנים בהיותה אנה בת 21 ואלבין בן 23 התקיימה החתונה של שניהם. כולם היו שמחים בשמחתם של אנה ואלבין היקרים ונרגשים לשם לאיחוד הממלכות. מכאן והלך הסיטואציה היא באמת "שניים על הכוונת".