נקודת מבט גונגקוק:
תכננתי לנצל את יום החופש הזה לסדר את הבית, לצאת לעשות סידורים ולפגוש את גימין בבית קפה.
במקום זה מצאתי את עצמי שוכב במיטה ובוהה בתקרה.
איכשהו כבר הגיעה השעה 2 וקמתי מהמיטה, מאוכזב מעצמי על כך שבזבזתי את היום.
קמתי להפעיל מכונה ולסדר קצת לפני שיצאתי להביא את קאי מהגן.
הכנתי לו ארוחת צהריים ושלחתי אותו לשחק אחר כך.
הטלפון שלי צלצל באזור חמש, נאנחתי כשראיתי את שמו של גימין על המסך.
״זה דבר אחד להבריז לי״ הוא אמר במקום שלום ״אבל אתה סיננת אותי כל הבוקר!״
״אני מצטער״ צנחתי על הספה ועיסתי את ראשי הכואב ״היה לי יום מזעזע״.
״מה קרה?״
״טאהיונג ראה את מה שקרה אתמול״.
״ראה?״
״הוא ראה אותי בלי חולצה אז הוא נבהל ורצה שאספר לו מה קרה. לא סיפרתי לו אז הוא הלך לבדוק במצלמות האבטחה״.
״וואו״ מלמל גימין ״אז זה טוב, לא? הוא היה צריך לדעת מזה״.
״זהו ,שלא״ נאנקתי ״הוא אמממ... ראה שהתקשרתי אליך ודי כעס״.
״אמרתי לך שהיית צריך לקרוא לו״.
״בבקשה אל תגיד אמרתי לך״ התחננתי ״אוף, גימין , אני לא יודע מה לעשות! הוא ממש כועס עליי״.
״אני מבין אותו״.
״גימין....״
״מה ציפית שאגיד? אתה יודע שאני צודק! היית צריך לספר לו באותו רגע! הוא הבעל שלך״.
״לא רציתי להדאיג אותו״.
״אז במקום זה הכעסת אותו?״
פלטתי אנחה ״אוף איתך״.
״פשוט תתקשר אליו ותתנצל, אבל תתן לו קצת זמן להירגע. הוא בטח ממש פגוע״.
״כן״ מלמלתי.
״אתה רוצה שאבוא להיות עם קאי? נראה לי עדיף אם תלך אליו לעבודה ותדבר איתו״.
״אני לא חושב שזה רעיון טוב. הוא לא דיבר איתי מהבוקר אז הוא כנראה לא רוצה לראות אותי״.
״טוב. אז תתקשר אליי אם תצטרך אותי.״
״תודה״ פלטתי בקושי.
הוא נפרד ממני וניתק.
בהיתי במסך דקה ארוכה.
קאי נכנס אל הסלון בריצה.
״פאפי, מתי אבא חוזר?״
״אני לא יודע״ חייכתי אליו וליטפתי את ראשו.
״אבל הוא הבטיח שהוא יבנה איתי בלגו!״ קאי רקע ברגליו.
הרמתי אותו על ברכיי ״אתה רוצה לדבר איתו?״
״כן״.
חייגתי אל טאהיונג, העברתי את השיחה למצב רמקול ונתתי לקאי להחזיק את הטלפון.
״הלו״ קולו של טאהיונג נשמע, טרוד.
נשמתי בהקלה מכך שהוא ענה לשיחה, לפחות הוא לא מתעלם ממני.
״אבא״ קאי נשען קרוב אל הטלפון ״זה קאי״.
״מה שלומך מתוק שלי?״
״לא טוב״ הוא שרבב את שפתיו בצורה שגרמה לי להחניק צחקוק.
״למה?״ קולו של טאהיונג נשמע בקושי על רקע הרעשים בקו.
״כי אתה הבטחת שתשחק איתי בלגו ולא באת״.
טאהיונג שתק שניות ארוכות.
״אני מצטער, מתוקי״ הוא אמר בקול מתנצל ״אני ממש עמוס בעבודה, אבל אני מבטיח לך שמחר אבוא מוקדם יותר ואשחק איתך, בסדר?״
״אני רוצה היום!״
״אני לא יכול היום, מתוק שלי, אני מצטער״.
קאי התחיל לבכות והלב שלי נסדק.
״קאי קאי, אל תבכה״ יכולתי לשמוע את האשמה בקולו של טאהיונג ״אני מצטער, לולי קטן, אבל אני לא יכול לצאת מוקדם יותר״.
״אבל הבטחת!״ קאי הטיח בו.
בלעתי את רוקי.
טאהיונג נאנח.
״איפה פאפא, קאי?״
״פה לידי״.
״אתה יכול להביא לי אותו?״
קאי מסר לי את הטלפון. הוצאתי את השיחה מהרמקול ועניתי ב״הלו״ שקט.
״היי״ הוא אמר ״קאי מרגיש טוב?״
״כן. זה פשוט שהוא לא רואה אותך כל כך הרבה לאחרונה והוא מתגעגע״.
״אני ממש לא יכול לצאת״ הוא נאנח ״אתה חושב שתוכל להרגיע אותו?״
״כן, אל תדאג, אני אמצא דרך להעסיק אותו״.
״תודה״ הוא נשם בהקלה.
״טאה?״ שאלתי בהיסוס.
״אה?״
״מתי תחזור היום?״
״בערך ב10״.
בלעתי את רוקי לפני שאמרתי ״אתה לא חוזר הביתה מאוחר בגלל שאתה לא רוצה לראות אותי, נכון?״
הוא לא הגיב והלב שלי התחיל לדפוק.
״אתה עדיין כועס עליי?״
הוא נאנח ״גונגקוק, אתה צריך עוד משהו? אני צריך להיכנס לפגישה״.
״אני רוצה לדבר איתך״.
״נדבר, לא היום. אני לא רוצה לריב איתך״.
״אתה אפילו לא נתת לי הזדמנות להסביר לך״.
״גונגקוק, אני לפני פגישה חשובה בבקשה, ממש לא באלי לריב עכשיו״ קולו היה נוקשה ״אתה צריך עוד משהו?״
״לא״ מלמלתי בתבוסה.
״אז ביי בינתיים.״
הוא ניתק.
ליטפתי את שיערו של קאי, שעדיין דמע.
״רוצה ללכת לבית של דוד גימין ולשחק עם נולי?״
״למלא זמן?״
״למלא זמן״.
״בסדר״ הוא קפץ מברכיי.
״בוא נלך לשים לך נעליים״.
דפקתי על דלת ביתו של גימין כחצי שעה לאחר מכן.
הוא פתח כשמבט מופתע על פניו ״הכל בסדר?״
״אני יכול להשאיר אצלך את קאי? שישחק עם נול?״
״בטח״ הוא אמר.
קאי נכנס בריצה אל הבית וגימין תפס בזרועי ״אתה בסדר?״
״כן״ השתחררתי בעדינות מאחיזתו ״אני אהיה. אני צריך ללכת לנקות את הראש קצת״.
״אין בעיה״ הוא חייך אליי.
״אני אבוא עוד שעה בערך״.
