דמעות של מלחמה - (חרבות ברזל)

פרק 8 - צלקת

שטף המים החמים מילאו אותה ברוך, היא עצמה את עיניה ונתנה לדמעות לזלוג ולהתערבב עם המים הזורמים.

היא לא ידעה איך לתאר במילים את מה שהיא מרגישה. היה בה גל כל כך גדול של דאגה, עד כדי כך שהרגישה מפורקת, הלחץ בתוכה התעצם. גלש החוצה. והמחשבות הצפות זרמו גם כן עם המים החמים.

היא רצתה ללכת לישון ולגלות בבוקר שהכל היה סתם חלום רע, ושהכל שוב מתנהל כרגיל.

המים החמים החלו להתקרר מעט, מאי סגרה את הדוש ויצאה מהמקלחת.

היא זרקה על עצמה חולצת טריקו סגולה מפוספסת ומכנסי ג'ינס ארוכים שהביאה לה נעה, ענדה את השרשרת שלה, (שרשרת בצורת ארץ ישראל שדבי קנה לה לפני כשנה, לכבוד יום הולדתה ה20.) סירקה את שערה החום, שזרה אותו בצמה מרושלת ויצאה מחדר האמבטיה.

"את נראית מהמם!" אמרה נעה, שקיבלה את פניה. "יש לך עדיין קונפטי מהמסיבה," היא קרצה לה והוציאה משערה השזור בצמה חתיכת ניילון כחולה.

"יש לי עוד?" שאלה מאי.

"נראה לי שכן," נעה סקרה את שערה, "לכי תסתכלי במראה."

מאי נכנסה לחדרה של נעה, שהיה גדול ומסודר.

מיטה וחצי היתה מוצבת בפינה הימנית של החדר. סדין סגול מהמם ושמיכה לבנה פרחונית שהיתה מקופלת יפה בצד. הכרית גם כן היתה בצבע סגול, ושיוותה למיטה מראה מלכותי. ארון עץ מלכותי עמד לצידה, וממש ממולו היה שולחן כתיבה עם מספר מגירות, וכיסא עץ שהיה צמוד אליו. בסמוך לשולחן הכתיבה היתה תלויה מראה עגולה ומלכותית.

מאי ניגשה למראה והביטה בפניה החלושות.

גבותיה כל כך גבוהות מרוב דאגה, עיניה נדמו לה כתכלת אפל ומעט אפרפר. שפתיה היו הדוקות זו לזו, וקצת מעליהם, היא הבחינה במה שנראה כמו צלקת.

היא נגעה בעדינות בפצע והרגישה כאב קל בפניה. הצלקת לא דמתה לשום דבר שעלה בדעתה. היה לה מעין צורה מוזרה, כמו של חצי לב שבור.

צלקת.

צלקת שתגרום לה לעולם לא לשכוח את האסון שאירע במסיבה. בכל פעם שתביט בבבואתה היא תיזכר במה שקרה.

בכל פעם שתביט בבבואתה יעברו בראשה סיוטים.

צרחות, ייריות, אנשים מועדים.

בכל פעם שתביט בעצמה תרגיש כל כך הרבה סבל. הסיוט הזה שלה לעולם לא ייגמר.

היא מצמצה לרגע, והביטה בשערה השזור בצמה מרושלת, חתיכות ניילון צבעוניות עוד היו תקועות עליו, הזכירו לה את הרגעים שהן עוד חגגו -

את השירים המדהימים, את העיניים המאושרות, הבורקות,

ואז, הכל בהבזקים, ייריות, צרחות, אנשים משוגעים מסתובבים פה ושם, קול ירי כל כך קרוב, כל כך הרבה אנשים בורחים, מסתתרים, צרחות, צעקות, בהלה עצומה, והמוסיקה השמחה ברקע לא נפסקת, ומי שם לב?

הרגליים כואבות, הדופק מאיץ, הבהלה כל כך גדולה, והייריות, ממש קרובות. רק לא לעצור! להמשיך לרוץ... צרחות, הדופק על מיליון.
בכל רגע נתון היא עלולה למעוד. והייריות... להמשיך לרוץ! להמשיך לרוץ מהר ככל שאפשר. לנשום, לנסות מעט להירגע. והצרחות, לא מפסיקות מלהדהד בראשה.

דייייייי היא שמעה את ראשה צורח, שייפסק. רק שייפסק!