WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟏𝟗

אדיסון
כבר כמה ימים שאת לא כאן,לידיה,ממש כאילו בלעה אותך האדמה,לידיה,זה לא מתאים לך,זה לא מתאים לך להעלם ככה.
מעניין מה היה קורה אם לא הייתי הולכת להיות עם אבי בבית החולים באותו יום,אני לא יכולה שלא לחוש אשמה.
״תחקרתם את כל האנשים שיכולים להוביל לקצה חוט?״ אני שואלת.
״כן,הגברת אוקס,אין לנו קצה חוט שמוביל לכיוון מדויק כרגע״ הוא עונה בקרירות רוח.
״בבקשה! חייב להיות משהו,מה עם אדון בייקר?! הוא האחרון שנראה איתה,בדקתם מה העבר הפלילי שלו?! משהו?! חייב להיות משהו!״ אני רוטנת,דמעות זולגות מן עיני.
״לא הגברת אוקס,עצרנו את האדון בייקר על מנת לבצע חקירה,אך לא מצאנו דבר לגביו״ הוא עונה,ואני אוחזת בחולצתי.
אלכס מלטף את כתפי,על מנת להרגיע אותי.
״בואי אדיסון,אם הם ימצאו משהו הם יעדכנו אותנו,נכון?״ הוא שואל,ואני מהנהנת,דמעות שקטות זולגות על לחיי.
אנחנו יוצאים מתחנת המשטרה,ויושבים כמה דקות ברכבו של אלכס על מנת שארגע.
״אלכס,זה לא מתאים לה! היא בסכנה! בבקשה,בוא נלך לבדוק עם סיימון מה קרה באותו לילה,בבקשה אלכס״ אני מתחננת בפניו,עיניי משדרות עייפות וייאוש,אלכס אוסף אותי לחיבוק חם,ומלטף את ראשי.
״בסדר,אנחנו נמצא אותה אדיסון,אל תדאגי״ הוא לוחש.
סיימון
אני יוצא מן חדר העבודה,עיני סורקות את המסדרון,אני מתקדם אל עבר הסלון על מנת לראות את לידיה זורקת רדיאטור ישן ושבור אל עבר החלון.
לפני שאני מספיק לצעוק לה לא לעשות זאת,הרדיאטור הישן פוצע את כתפה,בזמן שהחלון נשאר ללא שריטה.
לידיה נזעקת ומחזיקה בכתפה בכאב,אני רץ אליה על מנת לעזור.
״תתרחק! חתיכת נבל-״ היא צועקת אך אני קוטע אותה.
״תני לי לראות את הכתף,אני לא הולך לפגוע בך״ אני אומר,והיא מרפה,חושפת לי את מצב הכתף.
אני מיד מביא ערכת עזרה ראשונה על מנת לטפל באזור הפצוע,אני מושיב אותה על כיסא.
״איך הזכוכית... לא נשברה?״ היא לוחשת.
״זכוכית ממוגנת״ אני עונה.
״לעזאזל,מה חשבת לעצמך?״ אני שואל וטוני מודאג.
״תן לי לחשוב,הטרדת אותי,חטפת אותי,הרגת את בין האנשים היחידים שאני מוצאת בהם נחמה,ואני אגואיסטית שכמותי! איך יכולתי להשתוקק אל החופש שלי בחזרה אחרי שכלאת אותי! אני מצטערת מלכי הדגול!״ היא עונה בסרקסטיות,ואני מגחך.
״אין לך סיבה לגחך,אני נמצאת כאן כי אין לי אופציה אחרת,ביום שיהיה לי את חלון האפשרויות הקטן הזה,האפשרות לברוח ממך אחת ולתמיד,אני אהיה המאושרת באדם! ואתה יודע,אני אהיה שם,אני אהיה שם לראות את חייך מתרסקים,לראות אותך מאחורי סורגים מעורר בי התרגשות,חתיכת כלב מטונף״ היא אומרת,ואש בוערת מעיניה,היא כל כך תשוקתית,זה רק מגביר את האובססיה שלי אליה.
״אני מבין״ אני עונה,וממשיך לטפל בכתפה.
״זה הכל,אני מבין? זה ההחזר שלך,גבר חסר עמוד שדרה,זה מה שאתה״ היא נוהמת.
״איך את רוצה שאני אגיב,יפיפיה? כמו שאת מצפה לראות אותי נופל,אני מצפה לראות את הנפש הבוערת שלך מתחילה לדעוך,לראות אותך מצייתת לכל דבר שיוצא מפי המזדיין,הופכת לילדה הטובה שלי,אני רוצה לראות אותך כנועה,לידיה,אני מזכיר לך שלי יש את היד השולטת,ואל תשכחי את זה,אף פעם.
אולי יש לך מילים שחודרות עמוק,אבל שלי יותר,ושלא נדבר על גודלך בהשוואה אליי,אני יכול לעשות לך כל מה שאני רוצה,ואין לך מה לעשות בנידון,אז תספרי לי,מי בשליטה כאן?״
אני שואל,אך לא יוצא הגה מפיה,אני מסיים לחבוש את כתפה,וידי עוברת להיות הדוקה קלילות תחת גרונה.
״בלעת את הלשון? מי השליטה כאן״ אני שואל בשנית.
״אתה...״ היא לוחשת.
״מוותרת כל כך מהר,לידיה? ציפיתי ליותר ממך,איפה הלוחמת האמיצה שלא מפחדת מאף אחד? היא הפכה לעכברונת שמפחדת מהצל של עצמה?״ אני שואל בשעשוע.
לפתע,היא נשענת על גופי,אוחזת בחולצתי.
״סיימון... זה כואב..״ היא לוחשת,הופתעתי לראות אותה במצב כה כנוע.
ובכן,אין לה כרגע אף אחד חוץ ממני כרגע.