you love me {1}

אפילוג💞

*קנדל*

״נסיכה תעיפי את הכלב הזה ממני״ לאונרדו נאנח והרצון לחנוק אותו היה כלכך גבוה. ״לאונרדו אני מכבדת אותך מאוד בתור האבא של הילד שלי ובעלי, אבל אני נשבעת שאם עוד פעם אחת תדבר ככה לשון אני אהרוג אותך״

״שון?!״ לאונרדו שאל בהלם ואני חייכתי והנהנתי בראשי ״כן קנאי מתוק שלי, שון״ עניתי. בחיי זה כלכך קל לגרום ללאונרדו להתעצבן שזה כבר הופך להיות קל מידי מיום ליום.

״שון כמו.... אל תאכל את החרא של עצמך שון? או אל תשתין על עצמך שון? או תפסיק ללק לעצמך את הזין ש-״ אם אוליביה הייתה כאן היא הייתה גאה בי שאני לא דופקת ללאונרדו מגב בראש.

העלתי חיוך מזוייף על הפנים שלי ואמרתי ״מצחיק, אבל אני הייתי יותר בכיוון של אמ...... בוא תעלה למיטה שון או בוא תתכרבל איתי שון או בוא אני אנשק אותך שון או בוא אני יעשה לך נעים ש-״

תוך שניה לאונרדו שם את ידיו על עורפי והכריח אותי להסתכל עליו -מה שאומר שהייתי חייבת להרים את ראשי בגלל שהחרא הזה גבוה מידי.

הסמקתי טיפה כי הייתי חייבת להרים את ראשי וגם כי לעזעזל הוא פאקינג יפיפה. נלחמתי בדחף לחייך ולפי החיוך הקטן שעלה לפנים שלו הוא שם לב לזה.

״לעזעזל איתך נסיכה, את גורמת לי לקנא בפאקינג כלב מטופש״ צחקקתי טיפה ואז לאונרדו חייך את החיוך הכי יפה בעולם, הגומה הקטנה שלו בצד ימין הופכת לי את הבטן בכל פעם מחדש.

״אתה יודע מה הבנתי?״ שאלתי לאחר שהפסקתי לצחוק ושמתי את ידיי על לחייו. ״מה הבנת נסיכה?״ שאל והוריד את ידיו למותניי ״שהרבה זמן לא היינו רק אנחנו״ אמרתי ומבטי ירד למיטה לכמה שניות ואז חזר לעיניו של לאונרדו.

ידיו של לאונרדו הרימו אותי ממותניי אל מותניו ונעלתי את רגליי סביבו כך הייתי יותר קרובה. ״את יודעת מה אני הבנתי?״ שאל ונשק למצחי.

״מה?״ שאלתי והרגשתי שאני בתוך ספר או סרט רומנטי. ״שאת תמיד צודקת״ ענה וחייכתי. לא בזבזתי זמן וישר נשקתי אותו, נפלתי למיטה אך לא ניתקנו את שפתינו אחד מהשני.

הורדתי את חולצתו ואז קול של בכי נשמע. אני צחקקתי לעומת לאונרדו שנאנח ונפל עליי ״אלוהים״ מלמל יותר לעצמו מאשר
לי.

קולו של מתאו הפסיק ואז לאונרדו מלמל תודה והתחיל לנשק אותי בצוואר. שוב פעם נשמע בכי אך לאונרדו לא התייחס לזה הפעם והמשיך לנשק את הצוואר שלי.

״נו לאונרדו״ נאנחתי. מתאו לא להפסיק לבכות מה שגרם לי להילחץ מעט. ״הוא בטח רעב, נו זה לא יקח לי הרבה זמן״ לאונרדו נשך אותי בצוואר כאות ללא מה שגרם לי להרגיש כאב קטן.

סוף סוף לאונרדו הוציא את ראשו מצווארי וחייך לעצמו, אוי לא ״גם אני רעב״ אמר וגלגלתי עיניים. ״אני לא בטוחה שאתה גם רעב לפטמות שלי״ עניתי וחיוכו הזדוני של לאונרדו התגלה בפניו.

״אוי נו תעשה לי טובה״ אמרתי ודחפתי אותו מעט ממני כדי שאצליח ללכת למתאו. למזלי מתאו נמצא חדר ליד החדר שלי ושל לאונרדו.

נכנסתי לחדר של מתאו והרמתי אותו מהלול שהיה בו, וכמו שחשבתי הוא היה רעב. שמעתי את הרעש של הדלת נפתחת אך לא הסתובבתי.

אני מזהה כבר את הריח של לאונרדו אני עוצמת את עיניי ומשחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי. לאונרדו נושק לראשי ונועל את ידיו סביב בטני שירדה מאז הלידה.

~~~

אני ויואי חוזרים מהסיבוב שלנו עם שון וכל אחד הולך לחדרו. ״בוא שון״ אני אומרת ופרצופו של לאונרדו משתנה ישר. לפני שאני מספיקה להגיד משהו או לעזור לשון לאונרדו מושך אותי אליו.

אני מגלגלת עיניים ומסתובבת כך שאני ולאונרדו פנים אל פנים. ״כבר אמרתי לך עד כמה אתה קנאי?״ אני שואלת שאלה רטורית ומחליטה לשגע אותו טיפה יותר.

אני יוצאת מהאחיזה שלו ומרימה את שון למיטה ומחבקת אותו. כרית נזרקת עליי מלאונרדו מה שגורם לי להסתובב ולראות רק את גבו.

״אז אתה עכשיו נאבי נעלבי?״ אני שואלת ומתקרבת אליו. אני מחבקת אותו מאחור ומחכה לתגובה כלשהיא. ״זהו אתה לא רוצה לדבר איתי??״

טיפש

אני נאנחת ועולה עליו כך שפניו יהיו מולי. ״נו!! בוא נמשיך את מה שהפסקנו״ אני נאנחת ומרגישה שכל הדם עולה לי כבר לראש. לרגע אני מרגישה שאני נופלת אבל לאונרדו תופס אותי ומושך אותי לצד שלי במיטה.

״נו!! אני אוהבת אותך, אתה היחיד שלי, אתה הכי חתיך שראיתי, אתה הגבר של חיי!!״ אני אומרת ולאונרדו מסתובב אליי. ״כן נסיכה קראת לי?״ דפוק

אני צורחת לתוך הכרית כך שלא ישמעו ואז מנשקת את הטיפש הראשי. קול של הודעה נשמע ואני עוזבת את שפתיו של לאונרדו בחוסר רצון.

לאונרדו נוהם ואני מגחכת. אני לוקחת את הטלפון מהשידה ובודקת מי שלח את ההודעה. אני נכנסת לשיחות שלי עם אוליביה ומה שאני רואה גורם לי לאבד את כל האוויר שיש בחדר.

״מה?!״