אהבה קפואה

כי אני הבת שלו גאון Part 1

*ג׳ואי*
עמדתי מול הדלת השחורה מעץ של הבית של החבר הכי טוב שלי, הבית ענקי בטירוף! (לא שגדלתי בבית פצפון, הבית שלי היה כפול ארבע יותר גדול מזה), פה אני עומדת לגור לשנה הקרובה אני מנחשת. דפקתי על הדלת ושמעתי מבפנים צעקות עמומות של גברים, כנראה החברים של החבר הכי טוב שלי.

״קנס, תקים את התחת שלך כבר מהספה ותפתח את הדלת״ איזה גבר צעק מתוך הדירה ״אוקיי אוקיי אני קם״ כנראה שהגבר שכינויו ׳קנס׳ אמר. הדלת הגדולה נפתחה וגבר ענקי עמד לפניה, הגבר הזה כרגע המיס את התחתונים שלי, ואני אפילו לא מכירה אותו. יש לו שיער חום כהה לא מסודר ובאורך מושלם, עיניים ירוקות כהות מדהימות, הוא גבוה בטירוף והכל אצלו בערך שרירים בגוף אני חושבת.

״אה כן. את פה בשביל קולין או משהו?״ קולין? מה הוא חושב שאני? זונה?

״לא, אני פה בשביל לגור פה. ג׳ואי ארון״ הושטתי את ידי קדימה ללחיצת יד ״ארון? זה השם משפחה של המאמן שלנו. דרך אגב את ממש דומה לו״ כן דביל אני הבת שלו מי עוד יראה אחד לאחד אבא שלי אם לא הבת שלו!, קיבלתי את הגנים של אבא שלי.

שיער חום כהה שיש אנשים שיחשבו שהוא שחור, לסת חדה שכבר כמה פעמים אמרו לי שהיא ׳יכולה לחתוך נייר׳, עיניים חומות כמעט שחורות שתואמות את השיער שלי, שפתיים עבות, עור שזוף, אה וכמובן- את הכישרון בהוקי

״כי אני הבת שלו גאון, ואני הדיירת החדשה פה״ הפרצוף שלו הפך מבולבל ואז הוא נראה תוהה ״אה נכון, את הזאתי שבאה לסינונים כשהייתי בשנה א׳ לקבוצת הוקי. תני לי להציג את עצמי- דין קנס״ הוא סוף סוף הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידי. וואו היד שלו ענקית, גם היד שלי לא כל כך קטנה אבל שלו בגודל של פרצוף וחצי שלי.

״היי דין קנס, אתה מוכן לעזור לי עם המזוודות שלי?״

הפרצוף שלו נראה מהסס ונראה כאילו רצה לקרוא לבן אדם אחר לבוא לעזור לי, לפני שאפילו הספיק להוציא הגה מהפה אמרתי בהזהרה ״אם אתה לא תעזור לי אני הולכת להגיד לאבא שלי שישים אותך בקו שני בכל המשחק הבא שיהיה לכם, אל תתעסק איתי״ הפרצוף שלו נראה מובס וחייכתי בניצחון

״טוב אני אעזור לך עם המזוודות הבת של המאמן.״ הוא . מת ״אל תקרא לי ככה״ אמרתי לו בקול עצבני ״איך הבת של המאמן?״ הוא הסתכל אליי במבט תמים שגרם לי לרצות לדפוק לו מזוודה בראש ״הבת של המאמן, אני לא אוהבת שאתה קורא לי ככה״ רטנתי ״אה, טוב. אז איך את רוצה שאני אקרא לך ג׳ואי ארון?״ הוא פשוט חייב לנסות לעצבן אותי

״תקרא לי פור, ככה כולם קוראים לי״ באמת כולם קוראים לי פור (כמו המספר) אני נולדתי בלילה. ובערב, כמה שעות לפני הלידה, לאבא שלי היה משחק שלא באמת רצה לשחק בו כי אמא שלי הייתה בשלב מאוחר בהריון. זו הייתה השנה הראשונה שלו בליגת המקצוענים והיה חייב להשתתף. אבא שלי הבקיע ארבעה שערים מה שגרם לקבוצה שלו לנצח בפער, וזה הפתיע אנשים בגלל שהוא היה טירון.