התאהבתי בה

פרק 1-אריאה

זה היה בוקר יפה, אבל לא בשבילי, אני ראיתי רק אפור היום הזה הוא היום שעומד למרר לי את כול חיי, לא הבוקר הכי נוראה שהיה לי אבל בהחלט אחד מהם ישבתי ליד שולחן קפה קטן שעמד במרפסת חדרי, הבטתי לתוך חדרי, הכול היה מסודר להפליא, מדהים איך המנקות מצליחות לנקות את התקפי עצבים שלי כול כך מהר כשהתקפי עצבים שלי יכולים לנצח הוריקן שלם. עדיין נשארו
כמה פצעים על כפות ידי, הם נראו כמו שריטות קטנות אבל ידעתי שהם היו הרבה גרועים ממה שהם חשבו, אפילו הזו שליד הזרת התנפחה מעט,הם יסגרו בקרוב, חשבתי לעצמי למרות שאני ידעתי שזה לא יקרה, ישארו שם צלקות קטנות כתמיד ואני ילבש כפפות כתמיד.
"הלוואי שהיה לי מישהו שיקשיב לי" אמרתי בקול חלש, "הלוואי שהיה לי מישהו יאהב אותי באמת", הכאב שעלה בי כשאמרתי את זה....אפילו את זה לא ידעתי לתאר, הכאב בידיעה הזו שאף פעם זה לא יקרה לי.
קול ביישן נשמע מאחורי "גבירתי, צריך להתחיל להתארגן, הפגישה תיערך בעוד כמה זמן"משהו בקולה היה שונה מהקול של שאר המשרתות, הוא היה חלש ורך לא כמו קולם הקשה של שאר המשרתות שהיו לי, הסתובבתי לראות את פניה לאט "את בטח המשרתת החדשה" אמרתי בזמן שאני הופחת את קולי לקשוח, "כן גבירתי" ענתה לי במהירות אך פניה נשארו עם חיוך גדול, "איך קוראים לך חמודה?" שאלתי אותה בקול קשוח, זה לא היה נראה כאילו זה הפחיד אותה, ההפך היא חייכה אלי בביישנות ואמרה בקול שמח "קוראים לי אליסיה גבירתי" ענתה לי בנימה מוזרה שעדיין לא הבנתי מה היא, זה היה נשמע קצת כמו כשאמא שלי קיבלה את הטיק מעצבים היקר  שלה ליום הולדת, " אליסיה, עוד כמה דקות אני נכנסת," אמרתי לה אבל קצת ריקחתי את קולי הפעם, היא נחמדה אלי חבל שאני יבהיל אותה, חשבתי לעצמי.

ישבתי מול המראה שבחדר האמבטיה, המראה הייתה מקושטת בכול מני עלים מזהב מכסף עם מסגרת עץ חלק כהה, אליסיה עמדה מאחורי ושרקה את שערי בקפידה, פנויה היו מנומשות ועורה היה חיוור די,היא נראתה כמו ילדה קטנה חוץ מהגובהה שלה, משהו בפנים שלה הזכיר לה ילדים אולי העניים הירוקות נוצצות שלה או העובדה שבדרך כלל היו מביאים לי משרתים מבוגרים יותר ממני.
"אליסיה, בת כמה את? את נראת צעירה מדי" שאלתי אותה, זה נראה כאילו היא נעלבה כי עוותה את פניה "אני בת 18 השנה" ענתה והרימה את מבטה משערי עם חיוך קטן על פניה,"איזה תסרוקת תרצי גבירתי?" אמרה במבוכה, " למה את מסובכת?" שאלתי אותה "אני לא יודעת לעשות הרבה סוגי תסרקות" ענתה והשפילה את ראשה וראיתי שהסמיקה מעט מבושה "הכול טוב, תעשי מה שאת יודעת" הרצתי את ידי כאישור למה שאני אומרת, "תודה גבירתי" קדה לי קידה קטנה והתחילה לעשות משהוא עם שערי, לא היה כול כך אכפת לי.
שעה לאחר מכן הייתי מוכנה, אליסיה עשתה לי איפור לא כבד בדיוק כמו שאני אוהבת, לבשתי שמלת קיץ כחולה ונעליי עקב קטנות, שערי השחור היה בתסרוקת קלה שהייתה שני צמות קטנות שנעשו ליד האוזן אסופות החורה ככה שהשיער שלי לא נפל כלפי חוצה אבל גם לא היה אסוף עד הסוף, שמתי את שרשרת הזהב שלי וגם את הצמיד שבא איתו, הייתי מוכנה פיזית לפגישה, אך לא נפשית.
לקחתי נשימה קטנה והפכתי את פני לפני אבן כך שאף אחד לא יוכל לדעת מה אני מרגישה "גבירתי, את נראת טוב אבל אם את לא אוהבת את זה אני יכולה לנסות מחדש" אמרה אליסיה בקול שקט, היא עמדה מאחורי מול המראה מסדרת את סינר שלה, יצרתי איתה קשר עין דרך המראה, "לא צריך, אני אוהבת איך שזה נראה אמרתי בזמן שאני מעבירה את ידי בקצות שערי, מבטי עדיין קשה כמו אבן, הושטתי לה את ידי "רק שתדעי שאת עושה עבודה טובה, בדרך כלל המשרתות בורחות לבקש מה אחרי על התסרוקות שיעשה לי משהוא מוגזם ולא נוח, תודה לך" אמרתי לה והפעם קצת ריקחתי את מבטי, לחצתי לה את ידה ויצטתי למסדרון הגדול של משפחת המלוכה לקחתי עוד נשימה וקיוותי שאני יצא משם בשלום.