האקדמיה לעל טבעי

פרק 12

"היי," אמר מרכוס ותפס את ידה של קאסי. "חכי." קאסי בדיוק עמדה להיכנס לחדרה. הדבר היחיד שרצתה לעשות היה לישון צהריים ולנסות לשכוח מהנשיקה עם אלכס ומהמכות של טורקיז.

"את באמת מרגישה בסדר?" שאל בדאגה והעביר יד בשערו החום הפרוע, "פשוט אני ראיתי מה המשוגעת הזאת עשתה לך, זה נס שאין עלייך סימנים כחולים ושלא שברת שום דבר." לא נס, חשבה לעצמה קאסי, רק שיקוי מרפא. "אני באמת בסדר, מרכוס. אתה, אמא ואבא שאלתם אותי את השאלה הזאת כבר מאה פעם."

"אני יודע," מלמל "אני יודע, אני פשוט חייב לוודא שאת בסדר."

"לפעמים אתה מגונן יותר מדי." רטנה למרות שידעה שזה בא ממקום טוב.

"אני אחיך הגדול." אמר ונעץ בה מבט רציני "זה חלק מהגדרת התפקיד שלי לדאוג."

"אני יודעת." לחשה "אבל באמת שאין על מה."

הוא הנהן, "אם תרצי לדבר על מה שקרה שם את יודעת איפה למצוא אותי." אמר, חייך אליה חיוך מעודד והלך. היא נכנסה לחדרה, המפלט היחיד שלה מהעולם שבחוץ. היא סגרה את הדלת וכמעט צרחה שראתה מי מחכה לה בפנים. "לעזאזל, אלכס." התנשפה וניסתה להרגיע את ליבה שדפק בפראות. "הבהלת אותי כמעט עד מוות."

"מצטער." אמר. הוא נשמע מרוקן וזה הדאיג אותה.

"איך נכנסת?" שאלה בבלבול.

"מהחלון." אמר והצביע על החלון הפתוח שהיה החלון היחיד בחדרה. "אתה בסדר?" שאלה ונשענה על הדלת הסגורה. הוא ישב על הרצפה שגבו צמוד לקיר שליד המיטה שלה. "ממש לא." ענה "אני אפילו לא יודע למה באתי לכאן. אני מצטער לא הייתי צריך פשוט להופיע ככה." הוא התחיל לקום ולהתקדם אל החלון אבל היא מיהרה אליו ותפסה את ידו. "אתה לא חייב ללכת. אתה יכול להישאר אם אתה רוצה." אמרה ופתאום הרגישה אשמה כשנזכרה בטורקיז.

"את רוצה שאני אשאר?" שאל בשקט והסתכל בעיניה. עיניו האפורות נראו עצובות אבל גם מעט מקוות. זיכרון הנשיקה שלה ושל אלכס עלה בראשה. היא הסמיקה ולא הייתה בטוחה אם מאשמה או ממבוכה. היא ידעה שהייתה צריכה לומר לו שעדיף בשביל שניהם שילך אבל במקום זה מצאה את עצמה אומרת, "כן, אני רוצה שתישאר." היא התיישבה על המיטה וסימנה לו לשבת לידה אבל לא קרוב מדי. "אז בינך לבית דילן קורה משהו?" שאל פתאום בחשש.

"לא, ממש לא." אמרה מעט מופתעת מהשאלה, "אני והוא סיכמנו שאנחנו רק ידידים לפני מה שקרה עם טורקיז..." היא נתנה למילים לדעוך וניסתה להדחיק את המכות שחטפה מטורקיז.

"אני מצטער על מה שקרה היום עם טורקיז." לחש, מבטו לא זז מהקיר שהיה מולם. "מה שהיא עשתה לך לא הגיע לך. הנשיקה הזאת וכל מה שקרה הם אשמתי בלבד."

"זה לא נכון." אמרה כי זאת הייתה האמת. לא הגיע לו לקחת על עצמו את כול האשמה. אחרי הכול היא נישקה אותו בחזרה. "אני החזרתי לך נשיקה למרות שידעתי שיש לך חברה."

"עדיין, אני לא חטפתי מכות בגלל זה. את חטפת ואין לך מושג עד כמה אני מצטער שזה קרה." הוא נשמע מצטער באמת ובתמים, "את לא מבינה עד כמה פחדתי שהיא תעשה לך נזק בלתי הפיך וכשהתעלפת..." צמרמורת אחזה בה כשנזכרה במה שקרה. לאחר כמה רגעי שתיקה הוא סובב את ראשו והביט בעיניה. עיניו האפורות הפנטו אותה. היא מיהרה להסיט את מבטה לפני שתעשה משהו מטופש. קצב פעימות ליבה הואץ ומשום מה היא גם הרגישה קצת כאב מחלחל אליו.

"למה הזזת את המבט, קאסי?" שאל "למה את לא מסתכלת לי בעיניים?"

לאחר רגע היא הרגישה את ידו עוטפת את סנטרה ומזיזה אותו ככה שהייתה חייבת להביט בו. היא הביטה בפניו היפים ולחשה, "אתה קרוב מדי."

הוא לא מיהר להתרחק, "את רוצה שאני אתרחק?" שאל בשקט. היא לא ענתה כי היא בעצמה לא הייתה בטוחה מה היא רוצה. "מה שקורה פה לא בסדר אלכס, יש לך חברה."

היא ציפתה שהמשפט הזה ירחיק אותו אבל להפתעתה הרבה ידו עדיין עטפה את סנטרה ועיניו עדיין היו נעוצות בעיניה. "אני לא חושב שאני מסוגל להתרחק." הודה.

"מה נעשה?" שאלה "יש לך חברה ולמרות מה שהיא עשתה לי היום אני לא רוצה להכאיב לה או לך או לעצמי ואם אנחנו נתנשק שוב זה בדיוק מה שיקרה." היא ידעה שמה שהיא אומרת נכון.

"אני לא רוצה להכאיב לך או לה." אמר והרפה מסנטרה "באמת, אבל אני פשוט לא יודע מה לעשות. את מבלבלת אותי. כשאני אתך את גורמת לי לשכוח ממנה אבל כשאני איתה אני לא מסוגל להוציא אותך מהמחשבות."

"אני לא רוצה לפגוע בה." אמרה בשקט קאסי ונזכרה במה שהיא עברה עם קייל והיילי. "אבל אני לא יודעת עם אני מסוגלת לשכוח אותך." הודתה.

"ואם אני אפרד מטורקיז?" שאל. היא בהתה בו לרגע בהלם, היא לא ציפתה לשמוע את זה.

"אתה תעשה את זה בשבילי?" שאלה בשקט כשההלם התפוגג .

"אני צריך לחשוב על זה." אמר, קם מהמיטה והתחיל להתהלך ברחבי החדר. "את תסכימי לתת לי קצת זמן כדי שאני אנסה להבין מה קורה איתי?"

"כן," אמרה "וחשוב לי שתדע שאם תרצה לחזור לטורקיז אני אכבד את זה אבל אם תבחר בי תצטרך קודם להיפרד ממנה." היה חשוב לה לומר את זה כי היא רצתה שההחלטה שלו תהיה אמתית. היא רצתה שיבין את גודל המשמעות של מה שהוא עושה.

הוא הנהן, "תודה, קאסי." אמר וכבר התקדם אל עבר החלון אבל בשנייה האחרונה חזר אל המקום שבו ישבה על המיטה. הוא התכופף ונישק את מצחה, נשיקה עדינה. הוא השעין את מצחו כנגד מצחה ולחש כשעיניו עצומות, "להתראות, קאסי." ולפני שהספיקה להגיב או להבין מה קרה הוא כבר יצא מהחלון.