Trapped (boy x boy)

פרק 4

ואו!!
הגעתם למטרה!
עכשיו.. אני יודעת שזה פרק קצר אבל רציתי לסיים אותו במיוחד במקום שסיימתי אותו.
מטרה חדשה:
67 הצבעות
30 תגובות
אוהבת!!
###$$#@%
פרק 4
״זיתים? קניתי.״
״ענבים? קניתי.״
״אבטיחים? קניתי.״
נאנחתי. הרשימה לא נגמרת ועוד לא הספקתי לסדר את הבית.
אבל כרגע... בית ספר.
אין לי כוח לבית הספר, במיוחד לא לג׳ייס. הוא מעצבן אותי, למרות שלאחרונה אני מתעצבן מכל דבר שזז.
מאז הטלפון הדפוק הזה מההורים.
--
״בוקר טוב תלמידים, תוציאו מחברות בבקשה.״
פעם ראשונה שמתי לב איזה קול מעצבן יש למורה הזו, כזה גבוה וצורם.
אוח. יש עוד שיעור שלם.
פתחתי את המחברת שלי, מרגיש שמישהו בוהה בי מאחורה, סובבתי את ראשי.
ג׳ייס.
מפתיע.
מה הוא רוצה ממני עכשיו?
הוא העביר את מבטו על פני, קמט נוצר בין שתי גבותיו.
~~נקודת המבט של ג׳ייס~~
שוב מצאתי את עצמי בוהה בגבו של ריאן, אני יכול להבין למה אני נמשך אליו. כאילו, באמת, רק תסתכלו עליו. הוא כמו מלאך.
כנראה ריאן הרגיש בנוכחותי, מסתובב לראות מיהו זה שבוהה בו מתחילת השיעור.
ברגע שהוא הסתובב מצחי התקמט.
מה קרה לו? מי עשה לו את זה?
השקיות מתחת לעיניו נראות לעין, עיניו עייפות והניצוץ הרגיל שבהן נעלם, גבו כפוף והוא לא נראה גאה כמו תמיד.
משהו עבר עליו ואני חייב לגלות מזה.
אולי אתה גרמת לכך? קול קטן במוחי צייץ. הרגשה כואבת החלה להתפשט בחזי, כאילו מישהו דקר את ליבי ותקע סכין בגרוני.
אני יודע שאני אף פעם לא צריך להקשיב לאותם קולות קטנים במוח שלי, אלה שמשתלטים על רגשותי.
אני יודע את זה. אבל אני פשוט לא יכול לשלוט על כך.
אני הולך לדבר איתו בסוף השיעור.
~~נקודת המבט של ריאן~~
הצלצול נשמע בכל רחבי בית הספר, חזק, ברור וגואל.
סוף סוף. לא יכולתי עוד לסבול את מבטיו התוהים של ג׳ייס והידיעה שהוא בוהה בי לא עזרה במיוחד.
אספתי את דברי בזריזות, ממהר לצאת מהכיתה ולברוח מג'ייס.
כמובן שאם ג'ייס היה רץ אחרי הוא היה משיג אותי, וזה בדיוק מה שקרה.
"למה אתה בורח ממני?" הוא תפס בכתפי,מסובב אותי אליו, קמט עדיין בין שתי גבותיו.
"אין לי כוח אלייך ג'ייס... במיוחד לא היום.. אני אשמח אם תעזוב אותי לנפשי." אמרתי, עייף.
"לא ריאן. תגיד לי מה קורה. למה לא ישנת בלילה?"
"אתה עוקב אחרי או משהו?"
"לא ריאן. השקיות מתחת לעיניך מסגירות אותך בקלות."
"תפסיק ג'ייס." העפתי את ידיו המנחמות מכתפיי.
אין לי כוח לאף אחד היום ואם הוא ימשיך להיות לידי הוא רק יפגע.
התחלתי לרוץ במסדרון, לכיוון הקפיטריה, הולך למקום ה'מחבוא' שלי ושל ג'סי.
כשהגעתי ראיתי את ג'סי יושבת ומחכה לי.
"מה קרה לך?" היא שאלה ברגע שראתה את פניי.
האנשים היום מעצבנים אותי.
באמת. מה אני עד כדי כך שקוף?
טוב, החלטתי בראשי, אני מבריז.
"ג'סי... אני הולך הביתה בסדר?"
היא החמיצה את פרצופה, אך הנהנה, לא שואלת שאלות, כנראה רואה שזה לא ממש היום שלי.
~~
כבר הספקתי לסדר את הבית ולארגן את הכל כשההורים שלי דפקו בדלת.
"רק רגע!" צעקתי, מסדר דבר אחרון ורץ לדלת, כדי שלא יחכו יותר מדי זמן.
"שלום." בירכתי, פותח את הדלת ומדביק חיוך מזוייף לפניי.
אני לא מאמין שהם קונים את ההצגה שלי כל פעם מחדש, אני חייב לציין שזה אפילו קצת משעשע.
"שלום ריאן." 'ההורים' שלי בירכו בחזרה, נכנסים לבית שלי בלי אפילו הזמנה.