שתיים על הכוונת

פרק 22- אנשים בבגדים שחורים

"קרה הרבה לאחרונה, אז ככה, נתחיל משם" "בערב ההלוויה של אימי פנה אליי בחור גבוה בעל שיער ג'ינג'י ומעט נמשים לבוש בבגדים שחורים כמו כל שאר בני ההלוויה. הוא הגיע אליי ולא חשבתי בכך על כדבר מוזר- הנחתי שהוא רוצה לנחם אותי. אך כאשר הוא התקרב הוא לחש לי דבר לא צפוי "ביש שלך יהיה שווה יותר מהמלכה." הדבר גרם לי להתפרק, הרבה אנשים באו לקראתי מה שגרם לאיש המסתורי להתחמק.
"שיט" הוא אמר והסתלק.
הזלתי דמעות ופתאום הבחנתי בדף רטוב ממים מלוחים על מכנסיי. "האידיוט הזה בטח כתב לי הרחב של המשפט המטומטם שאמר" "לא תודה, אני לא רוצה לבכות שוב" אמרתי לעצמי.
"התעלמתי מהמכתב והתכוונתי לעזוב. רציתי לבקר בבית שלי בארמון ממלכת בני האנוש. אך כשכמעט הייתי שם 5 אנשים התנפלו עליי ואחד מהם זה המעצבן ממקודם" הסביר אלבין והזעיף.
"לא היית אמור לבוא עם תינוק?" שאל חבר של הג'ינג'י ירוק השיער.
"תינוק?" אלבין עיקם את פרצופו.
"טוב, לא משנה" הרגיע אותם הג'ינג'י. "אתה חושב שאתה יכול להתעלם ממנו? זה בלתי אפשרי, ואנחנו נלמד אותך עד כמה" הוסיף הג'ינג'י בחיוך כשנמשיו פרוסות על לחייו בזמן שחבר סגול השיער שלו קשר אותי.
"וואו! הם נשמעים מסוכנים. הם קשרו אותך חזק? נפגעת?" שאלה אנה.
"נפגעתי, אבל אל תדאגי אני בהקדם אלך לטיפול" אמר אלבין במהרה. הוא זכר כמה אנה לא אוהבת שמזניחים פצעים, גם כי היא לא רצתה לראות את זה וגם כי ידעה שזה כואב לא משנה כמה הדבר מוכחש.
"טוב.. אני רק שמחה שאתה בסדר" הביטה בו אנה במבט אוהב והוא החזיר לה חיוך בחזרה.
"טוב" התאפס אלבין. "יש לי עדיין מלא מה לספר" "ואת הדבר החשוב ביותר עוד לא סיפרתי".
"הדבר החשוב ביותר" חזרה אחריו אנה בלא הבנה במה מדובר.
"בכל מקרה. לאחר שהם הכו אותי על כך שלא ייחסתי חשיבות לפתק שהם השאירו לי" "אנחנו לא מסוג האנשים שמתעלמים מהם, זה בטח ילמד אותך לקח" אמר ירוק השיער בחיוך.
גמגמתי כאילו פחדתי מהם "אתם..א..אתם ממש מטורפ.. מטורפים". אמרתי כשגבי התמלא בדם.
"היי, אתה לא הקשבת" משך הג'ינג'י בכתפיו.
"נכון, זו לא אשמתנו" הצטרף סגול השיער.
"אם היית מקשיב.." הוסיף ירוק השיער.
"איףף.." לאלבין נמאס מהמשחקים. "מה רציתם בכלל?" שאל.
"ביקשנו ממך תוך 10 דקות להביא את התינוק הקטן שלך אלינו"
"אמממ.." אנה זעמה. "הייתי מכסחת אותם!!" ואלבין צחק.
"מעניין אם אנה הייתה מצליחה להתמודד נגדם" חשב אלבין לעצמו.
"מה אתה מחכה? תמשיך תמשיך" אנה זירזה אותו.
"בסדר בסדר" אלבין יצא ממחשבותיו.
"כמובן שסירבתי, לא יכלתי לשמוע משהו גרוע מזה כהורה" "אך לא יכלתי פשוט להגיד את זה, אז אמרתי שאביא אותו"
"אל תגיד לי ש.." אנה השתתקה. "חחח. מה נראה לך? ככה את מכירה אותי?"
"זה היה כדי להרוויח זמן, כנראה שהם לא היו מפסיקים להכות אותי בחיים עד שהייתי אומר כן" הסביר אלבין.
"הלכתי לארמון ממלכת בני האנוש לאסוף מידע על האנשים האלה, מסתבר שהם נקראים כ"אירגון טאי" והם ידועים כשאנשים שעשו דברים קשים כדי לקבל מה שהיו צריכים, ובנוסף זה לא בא בחשבון כישלון במשימה".
"ועוד דבר חשוב, מה שבעצם עזר לי לצאת מהצרה הזאת הוא שהאויב הכי גדול שלהם אלו הערפדים. אירגון טאי קורא לערפדים כ"המטרה הסופית". הנחתי שזו הסיבה שהם רוצים את הכוח שלי ביש, כדי להביא את הערפדים למצב של חוסר מזל מוחלט ולחסל אותם." "אבל אני לא בטוח בכך לכן הסיכוי לא בא בחשבון" הסביר אלבין.
"ברור שלא!!" "אין שום סיכוי שביש יוצא מחדרו" "אפילו הרופאים הגדולים בממלכה לא הצליחו לעזור לו" אמרה אנה.
"זה נכון שהוא לא יכול לצאת, אך את מודעת לכך שהוא לא חי בצורה כזאת. נכון?"
"אני מודעת. אבל.. אתה צריך להבין את זה." אמרה אנה.
"לאלא, אני בהחלט מבין" אמר אלבין.
"בכל מקרה אם את שואלת למה לא הייתי בבית כל הזמן הזה זה ההסבר שלי". "את המידע אספתי ממקומות רבים. והטיול "הקטן" הזה לקח לי כ4 שנים. לאחר מכן התמודדתי איתם פנים מול פנים כי ידעתי שאם לא אעשה זאת הם ימצאו אותי שוב וזה יהיה רע."
"אני שוב פה, ושוב בלי התינוק אם אתה שואל ירוק שיער" הפנה אלבין את מבטו אליו.
"תגיד את זה לכולם לעזאזל, ואז.. נכסח לך את הצורה" אמר ירוק השיער.
"ומה ההסבר שלך למה שקורה פה?" שאל הג'ינג'י. "אמרנו לך להביא את התינוק ואתה פתאום נעלם לנו ל4 שנים? זה נשמע לך הגיוני? חיפשנו אותך בכל מקום ולבסוף אמרו לנו שאתה לא בארץ".
"איזה סוג של משחק אתה משחק איתנו?" שאל סגול השיער.
"האמת שלעומתכם- שום משחק".
בדיחות עזרו לאלבין לקבל ביטחון ובנוסף עזרו לו לא להתעלף ממצבים כמו אלה. הוא אולי עשה הרבה דברים בחיו והיה לו אומץ אבל כל דבר שהוא עשה היה בחשיבה רבה, ולאחר שהמוח מבין שאין טעם יותר להעביר את המחשבות הללו הוא משתמש בהומור כדי להרגיש טוב יותר.
אך לצערנו, הדבר רק עיצבן את הטאים עוד יותר.
"אני יכול להסביר אני יכול להסביר" אמר אלבין במבוכה.
"הייתי צריך להבין למה אתם רוצים את ביש שלי" "עכשיו אני חושב שיש לי מושג".
"אתם רוצים אותו בגלל כוחות ה"ביש" שלו, נכון?"
"וכמה זמן לקח לך לעלות על זה?" גיחך ירוק השיער.
"הבנתי שאתם גם רוצים להיפגש עם הערפדים לקרב בקרוב. נכון?" "בגלל זה פעלתם היום. מתי היה אמור להיות הפגישה? יום למחרת? יומיים?".
"כן, רצינו להילחם בהם כחודש לאחר שנקח את ביש, אנחנו פשוט לא אוהבים להגיע לא מוכנים" אמר הג'ינג'י בפנים מובסות.
"רק רצינו להציל את העולם, אתה יודע" המשיך הג'ינג'י.
"אני מבין את הכוונה אך הבן שלי הוא לא כלי נשק. בעתיד אולי תעזרו לנו נגד הערפדים- אתם תהיו שימושיים מאוד" הסביר אלבין.
"אה? המלוכה מתכננת מלחמה כנגד ממלכת הערפדים?" שאל סגול השיער.
"למען האמת- בנתיים שום דבר לא מתוכנן. אך זה חייב לקרות יום אחד" אמר אלבין בגאווה והם נתנו לו ללכת.
"לא הבנתי. אנחנו לא יכולים לקחת את הבן שלו ככלי נשק אבל הוא מגייס אותנו בתור כליי נשק?" שאל ירוק השיער.
"אנחנו אנשי כפר רגילים, הם בני אצולה. ככה זה עובד, טיפש". אמר סגול השיער.
"תפסיקו לריב בבקשה. בואו נכנס הביתה" אמר הג'ינג'י בהנחה כבדה. הוא אעדיף יותר את התוכנית השנייה אך הבין שיש צורך לוותר עליה.
פלטתי אנחת הקלה והייתי שמח שהם קיבלו את זה.
ואז- חזרתי הביתה.
"אני פספתי משהו?" שאל אלבין.
"יותר מדי. אבל מעדיפה לא להרחיב" אמרה אנה ונכנסה למיטה.
"אתה בא?" שאלה.
"כן, לילה טוב".
אלבין נכנס למיטה ואנה נשקה לו במצח "לילה טוב גם לך" החזירה.