שתיים על הכוונת

פרק 24- יום הבחינות הגיע ואיתו עוד כמה דמויות חדשות

יום הבחינות הגיע. זה התחיל כמו כל יום רגיל מצידו של ביש.
ביש קם ממיתתו הגדולה בהחלקה או נפילה כלשהי הוא לא היה בטוח בכך, לאחר מכן ציחצח שיניים במשחת שיניים שמרגישה מקולקלת למרות שנקנתה בשבוע שעבר. אך דבר אחד שימח אותו שפיצה על כל הבישים הרגילים של הבוקר: הבוקר הוגשה לו ארוחת הבוקר האהובה עליו "פנקייק ברוטב מנצח!" עיניו של ביש זהרו. "זו המנה האהובה עליי!".
ביש סיים לאכול עד הביס האחרון את המנה הנפלאה ומיהר לכיוון אקדמיית לוסי לאבירים ואבירות צעירים.
"וואווו!! בית הספר ממש ענק!" "באמת יש פה הרבה אנשים מסביב." נלחץ ביש והשפיל את ראשו "אבל זה בסדר. אני לא יכול לפגוע בהם יותר!" מיד התמלא שוב בגאווה ויישר את ראשו קדימה.
בדיוק ברגע שניסה להיראות זקוף הוא נתקל בילד שחצן ונפל ארצה. הוא היה בעל שיער ג'ינג'י, עיניים ירוקות ובגדים שחורים. "היי! תסתכל לאן שאתה הולך!" צעק לעברו הנער. ביש לא אהב ליצור קשר עין עם אנשים- במיוחד עם כאלה שכרגע פגש.
ביש לא התעניין בדברי הנער, לא כי הוא ניסה להתעלם אלא כיוון שהוא היה עסוק בדבר חשוב יותר- מציאת הגלולות שלו שנפלו. לאחר זמן קצר הוא מצא אותן "פיו. מצאתי" פלט ביש אנחת הקלה.
הילד היה נראה ממש מעצבן וזה לא היה מוצא חן בעיניו של ביש. אז הוא העדיף שלא לדבר איתו יותר מדי "אני מצטער" ניער ביש את בגדיו והסתכל עליו במבט של חוסר הבנה הדדית.
"אני לא אוהב את הדרך בה אתה מסתכל עליי" תפס הנער בחולצתו של ביש.
"אני ג'ים. תזכור את השם הזה" אמר לו ג'ים בפרצוף מאיים. ביש הרגיש חנוק. אין לו ברירה אלה להשתמש בקלף הסודי שלו מטפל בבחורים מהסוג הזה בדיוק. "ביש. נעים מאוד" אמר לו ביש בחיוך בעודו תלוי.
"ביש ממשפחת המלוכה?" נבהל ג'ים ושיחרר את אחיזתו והפיל את ביש על האדמה. ביש הינהן.
"אותו הביש שהרג תוך שנייה כ11 אלפים כשהיה בן 4?!" התרחק ג'ים מביש בזהירות.
"ככה אנשים זוכרים אותי?" פלט ביש אנחה. ביש קם ממקומו.
"תראה, אני לא מפלצת" הרגיש ביש צורך להסביר ולהתקרב אליו.
"תתרחק!" צעק ג'ים. צעקתו הביאה כמות נכבדת של אנשים שהתאספו סביב השניים.
"אממ..? טוב?" ביש לא הבין את הפחד הזה. "הרי הוא רואה שאני לא מאיים עליו או משהו. בנתיים אני זה שנפצע"  חשב ביש לעצמו. המחשבה הזאת הצחיקה אותו והוא גיחך בקול.
"מה מצחיק אותך?!" צעק אליו ג'ים. "אל תתעסק איתי!" הוסיף.
זה גרם לביש לצחוק אפילו חזק יותר.
"טוב." ביש הפסיק לצחוק "זה מספיק. תחליט." "אתה מפחד ממני או מאיים עליי?" ביש שאל בשיא הרצינות, אך לא באמת ציפה לתשובה מאדם כזה.
השאלה הזו בלבלה את ג'ים "אתה רוצה עוד מכות?" הוא שאל אותו.
"לא ביקשתי את זה. ביקשתי רק תשובה"
"אז הינה התשובה שלך!" צעק ג'ים לעברו עם אגרוף שנראה שהיה עלול לרסק יהלום.
"תעצור!" הופיעה ילדה שרק צפתה במקרה עד כה.
"את לא קשורה לזה לונה" ג'ים ביקש ממנה להתרחק. לא היה נראה שזה מעניין אותה.
"תעזוב אותו! הוא לא מפריע לך! אתה סתם נטפל אליו!"
"את לא יודעת מי זה הילד הזה לונה. אני בתור חבר שלך מציע לך להתרחק"
לונה הייתה בלונדינית בעלת קוקו גבוה. היה נראה שהיא בחורה חמת מזג. או שזה רק בגלל שהמקרה ממש עיצבן אותה.
ביש החשיב את זה כ- מקרה ממש חשוב עבורה. וזה גרם לו להסמיק. "אני בסדר" אמר ביש ויצא מן מעגל התלמידים שהתאסף יחד עם לונה. "בואי רגע" הוא אחז בידה.
"אתה בסדר?" היא החלה לבדוק את גופו.
ביש הסמיק כך אף יותר וביקש ממנה להפסיק. "אני בסדר"
"יש לי משהו לספר לך."
"מה זה?" לונה פחדה שהיא התעסקה עם האחד הלא נכון.
"השם.. השם שלי הוא ביש" ביש גימגם ובלע רוק מלחץ.
"אני המקולל שכולם מדברים עליו בכל מקום" ביש הסיט את מבטו מבושה. הוא גילה זאת לפני ממש שנייה.
"ביש ממשפחת המלוכה? כן. כולם מכירים אותך"
"זה מה שרצית לספר? את זה שאתה מפורסם?" היא גיחכה.
"הבחורה הזאת רצינית? היא באמת יודעת עליי משהו?"
"אם אתה תוהה לעצמך אני יודעת את כל המקרים שהיו איתך. ואני בסדר עם זה. זה לא בגלל שזה לא מפריע לי. זה כי שום דבר ממה שעשית לא היה מכוונה רעה. וזה למה זה מוכיח שאתה לא בן אדם רע. לעומת ג'ים האידיוט הזה"
ביש שמח. הוא הרגיש כאילו הוא התאהב בה בשנייה. "זה משמח שיש אנשים כמוך" הוא אמר לה בחיוך רחב, חיוך מלא אהבה.
"אה נכון, רציתי לשאול. את וג'ים חברים?" שאל ביש בתקווה שתגיד שהיא לא סובלת אותו.
"למען האמת" גיחכה לונה. "אנחנו זוג"
"מהה??? באמת??" ביש קיבל שוק לפרק זמן מכובד. מספיק זמן כדי לגרור אותו עד לחדר האחות שנמצא בדיוק בקומה 9.
"עוד לא נבחן וכבר צריך ללכת לאחות, אה?" שאלה שאלה רטורית האחות הזקנה מיה.
"אני מניחה, כן" גיחכה לונה מבושה.
היא לא הכירה אף אחד והיא הייתה צריכה להגיע לחדר האחות שילד על כתפיה. אתם יודעים כמה מוזר זה לבקש עזרה ממורה מהאקדמיה ולשאול אותו איפה החדר של האחות בזמן שאת סוחבת ילד?
אבל מחשבות כאלה לא ממש העסיקו את לונה. היא פשוט דאגה לביש.
"הוא קיבל הלם זמני. הוא יתעורר עוד מעט" אמרה מיה לאחר סדרת בדיקות.
"תודה לאל" שמחה לונה. "רגע, עוד כמה זמן זה 'עוד מעט'?" לונה נזכרה שהבחינות בקרוב מאוד.
"עוד כשעתיים בערך" אמרה מיה ברוגע. אך לא תהיה לונה נראתה לחוצה מאוד.
"מה עוד שעתיים? טקס הפתיחה יתחיל בעוד כ10 דקות ולאחריהם הבחינות." נראתה לונה מיואשת, היא ידעה שזעם לא יעזור לה.
"טוב, אני מניחה שכל מה שנותר לי לעשות הוא לבדוק את לוח הבחינות ולקוות שהזמנים יתעכבו כמה שיותר."
לונה הלכה לבדוק את הלוח.
"אוקי, לונה ריק מספר 26 וביש גולד מספר 40." "יש פה כל כך הרבה אנשים. למה אנחנו דווקא מהראשונים?" "טוב, אני לפניו, אוכל לעכב אותם קצת. אבל לא אוכל לפגוע בציון הבחינה שלי בשל כך."
"אני אצליח לעזור לו!" "בנתיים כדאי שאחכה כאן למקרה שהבחינה שלי תתחיל." "חוץ מזה ממש רציתי לראות את הטקס. והוא כמעט מתחיל.." לונה התרגשה. ומצב שני נזכרה בביש ששוכב לו לבד בחדר האחות."לא, ביש יסתדר" לונה קבעה. "הוא גם ככה לא בהכרה." "וכשהוא יתאושש אני כנראה כבר יהיה אחרי הבחינה שלי- והלחץ שלי ירד וכאשר הוא ירד אוכל לבוא לראותו בשלווה. וגם אם לא אבוא יש לו את מיה."
"לעזאזל, אני חושבת יותר מדי" אמרה לונה בקול במטרה להרגיע את סערת המחשבות בראשה.
"את מתוחה מהבחינה?" שאל ג'ים ששמע ממרחק את צעקתה.
"כן, נכון" הסתירה לונה את האמת.
"אל תדאגי, את ממש חזקה, אפילו יותר ממני"
לונה לא הבינה את משמעות המשפט, אך היא ידעה שהמשפט ממש עיצבן אותה.
"זו מחמאה לצורך עידוד או מחשבה עד כמה אידיוט וחלש הוא בן הזוג שלי לצורך דיכאון?" צחקה עליו לונה.
"מחמאה לצורך משהו.. אני לא עוקב" ג'ים לא הצליח לסיים את המשפט. וזה רק הצחיק את לונה יותר.
"איפה המעצבן?" שאל ג'ים כשעינו קפצה ממקומה.
"הוא השתתק פתאום. השיתוק יעבור עוד מעט והוא יוכל להשתתף בבחינות".
"לעזאזל, אני לא רוצה לראות את החרק הזה כל ה3 שנים האלו" חשב ג'ים לעצמו.
"אני מקווה שהוא יספיק" אמרה פתאום.
ג'ים לא אהב שהיא אמרה את זה. "את לא מאוהבת בג'וק הזה, נכון?" תפס ג'ים בכתפייה של לונה די בחוזקה. כאילו הוא ממש רצה לשמוע את ה'לא מאיפה הבאת את זה?'
אבל הוא לא שמע זאת. במקום זה לונה פשוט השתתקה.
"הבנתי, טוב בהצלחה לך לונה" אמר לה ג'ים בחיוך הכי לא חיוכי שקיים והסתלק. הסתלק מיד והחל לאסוף אנשים ששונאים את ביש. לא הספיקו לו השפוטים שלו.
"תקשיבו לי טוב" אמר ג'ים כשאסף את כולם "ביש במקום 40, אם נגרום לו לא להגיע לבחינה שלו לא נצטרך לקחת את הסיכון שהמעצבן הזה יהיה איתנו באותה הכיתה".
"כל מי שלפני ביש תקצרו את הבחינה שלכם ככל הניתן, ואלה שאחריו, אתם תעסיקו אותו למקרה שהוא ער". "הבנתם?" ג'ים עשה מעין בדיקת עירנות.
"התכוונת 'תקצרו את הבחינה שלכם ככל הניתן בלי לפגוע בתוצאה של הבחינה' " אמרה ילדה מהאספסוף המצטבר.
"שאלתי אם הבנתם?" הבהיר ג'ים שאין בכוונתו להתייחס ברצינות לילדה.
כולם הינהנו וחזרו למקומם.
לונה לא ראתה את האסיפה, היא הייתה מרוכזת בטקס הפתיחה שכבר התחיל, היה חשוב לה לצפות בו.
"ג'ים הלך" לונה חשבה לעצמה בעוד פולטת אנחה.
לפתע באה ילדה שישבה שורה מאחורי לונה והתיישבה במושב הריק שליד לונה שהיה עד כה של ג'ים.
"זה חבר שלך?" היא שאלה לפתע.
לונה נלחצה למעט, היא לא הבינה למה היא מתחילה לדבר עם זרים. אבל הבינה שהיא עושה זאת מדאגה.
לונה הנהנה בפער זמן של כמה שניות.
"את גם רוצה להיות אבירה?" שאלה הילדה.
"כן! ההורים שלי ושל חבר שלי מאוד רוצים שנהיה אבירים!" אמרה לונה בהתלהבות.
"שאלתי אם את רוצה" הבהירה הילדה.
"טוב.. כן, אם זה יעשה אותי מאושרת זה יהיה כיף. אני רק אידיוטית שלא מבינה דברים עד הסוף, אז אצטרך לחוות את זה כדי להרגיש. אז אני מניחה שאעשה את ההשתדלות" הסבירה לונה.
אם עד לרגע חששה לדבר עם זרים לפתע היא הוציאה שלל משפטים.
"את בטוחה שלחיות חיים שלמים יחד עם בן זוגך הנוכחי יעשה אותך מאושרת?" הילדה שאלה את השאלה מתוך פליטת פה. אך לונה ענתה שוב "אני לא יודעת. נראה" היא משכה בכתפייה והמשיכה לצפות בטקס הפתיחה שכמעט נמצא בדקותיו האחרונות.
הטקס נגמר. והבחינות החלו ויחד עם הבחינות לונה החלה גם היא להילחץ.
"אני מקווה שיהיה בסדר" היא אומרת בניסיון חוזר לקצוץ את ציפורניים כרגיל.
לונה צופה בחדר הקטן שכולם נכנסים למבחני הכניסה. היא רואה את כולם יוצאים תוך 5 דקות ובודדים מהם ששאלה עברו.
"למה לא נשארת להוכיח להם יותר? אתה נראה מאוד חזק, זה ממש חבל" לונה מנסה להוציא מידע.
הילד לא ידע אם להיות מוחמא או מפוחד ברגע שהיא פנתה אליו כך.
הילד נזכר במילותיו של ג'ים "אל תספרו כלום ללונה ריק. שמעתם?!" הקול שבו הוא אמר זאת היה קולני להפליא וזה גרם לילד לצמרמורת. "מצטער" הוא אמר הסיט את ראשו והסתלק.
"כל אחד מוזר יותר מהשני" אמרה לונה שהתאכזבה מהחוסר יכולת שלה להשיג מידע בעוד.
"טוב, אולי עדיף לי להיות במושב שלי עד שיהיה תורי" "אוףף"
לפתע לונה הבחינה בג'ים. היא רצתה לשאול אותו איפה הוא היה כל הטקס. הוא הבטיח לה שהם יראו אותו יחד.
"היי ג'ים" ג'ים היה מעט רחוק לונה משכה בחולצתו כדי שיהיה קרוב יותר אליה.
"היי לונה. הכל בסדר?" ג'ים ממש לא אהב את המשיכה בחולצה ולא הבין את פשר העניין וגם פחד שאולי היא גילתה משהו מהתוכנית הסודית שלו.
"איפה היית בטקס? היית חסר לי" "הבטחת לי שנראה אותו ביחד" אמרה לונה במין ביישנות מזוייפת כזו, עדיין ג'ים הצליח לראות את קמטי העצבנות שבפנייה.
"אה כן, הייתי צריך להתכונן לבחינה. מצטער" גיחך ג'ים ליטף את ידה והלך.
לונה ידעה שהוא משקר. אז היא בעטה לג'ים בעיטה חזקה ברגלו כדי שיצטרך להישאר קרוב אליה לזמן מה.
ג'ים התיישב בכיסא הקרוב.
"אגב ג'ים" לונה אמרה כשהגישה לו קרח שירפא את הפצע מהאחות.
"אממ?" ג'ים באמת לא הבין מה היא רוצה ממנו.
"אתה יודע אולי למה כולם יוצאים כזה מהר? אם יצא לך להתאמן כבר עכשיו כשהתור שלך ממש רחוק בטח הבנת שהם יוצאים ממש מהר"
"כן, התורות מתקדמים בקצב טיל, וגם אפשר להבין מזה שהשופטים קשוחים ממש, אם הם לא נותנים לאנשים חסרי פוטנציאל להוכיח את עצמם. כנראה גם הבחינה ממש קשה.." "בגלל זה הרגשתי צורך להתאמן" הסביר ג'ים.
"אבל לעזאזל, בשביל זה היית חייבת לבעוט בי? את ממש מוזרה לפעמים" נאנח ג'ים אנחה מזוייפת שהייתה נראת אמיתית להפליא.
"אם אתה משקר אתה משקר ממש טוב" היא אמרה בכעס. "בוא נלך למקומות שלנו."
"אני צריך להמשיך להתאמן" הוא הכריז.
"אז בוא נתאמן ביחד" "אתה לא חייב להתאמן על היכולת המיוחדת שלך. אתה יכול להתאמן אימון פיזי יחד איתי. זה גם חלק מהבחינה."
"את יודעת איך הבחינה מורכבת?" הביט בה ג'ים פני המום.
"כן, יש את החלק הפיזי, ואז (כשאתה כבר תשוש) הם מבקשים ממך להראות משהו שיתרום לעם האלפי. כל זה קורה בחדר, לאחר שהשופטים בוחרים כמות אנשים שעברו את שני השלבים יש את השלב השלישי והאחרון בו אתה אמור להילחם מול אחד השופטים. כשאתה עובר את שלושת השלבים תוכל ללמוד באקדמייה."
"וואו, הבחינה ארוכה. מאיפה אתה יודע את כל זה?
"זה היה בטקס הפתיחה. אם היית טורח לבוא... אבל לא משנה. בוא נלך."
"אני כבר בא" "אני.." לקח לו כמה שניות לחשוב על תירוץ "אני הולך לשירותים".
"אז אני אלווה אותך" אמרה לו לונה בחיוך "אתה לא באמת חושב שאתן לך לברוח לי שוב כשהכל נהיה מוזר. נכון?" חשבה לונה לעצמה.
"אוקי..בסדר" נאנח ג'ים.
"עד לכאן זה בסדר. אני לא צריך שתראי לי איפה זה. אני יכול להסתדר."
לונה נדה בראשה. "זה לא קשור לזה." "אני פשוט רוצה להיות איתך"
ג'ים היה אמור לאהוב את לונה יותר מהמשפט הזה. אבל זה רק עיצבן אותו (ובמיוחד עכשיו). אז הוא שתק.
הם הגיעו אל המקום וג'ים נכנס אל תא בשירותי הגברים ויצא מהחלון הנמוך יחסית כדי לספר לחברים הנוספים שתורם בבחינה לא הגיע עדיין שהוא הבין שהבחינה ארוכה מאוד והוא יאריך להם את הזמן ל15 דקות. כדי שמישהו לא יחשוד שנכשלים כל כך הרבה ברצף".
ג'ים העביר את ההודעה שצריך להעביר אותה לכל השאר וחזר לתא דרך החלון 'מזל שזה נמוך, אני יכול כך גם לחזור בבטחה' הוא אמר לעצמו (לג'ים היה פחד גבהים מדהים. למרות שהוא היה גבר עם ביטחון עצמי די רב, בדברים האלה הוא פשוט שפן).
ג'ים יצא מהתא בלי לשתוף ידיים לכיוון לונה.
"אתה כזה מגעיל שלא שתפת ידיים" היא גיחכה ושנייה לאחר מכן הרצינה ופקדה עליו לשתוף אותם והוא עשה כדבריה למרות שלא היה בכך צורך אמיתי.
"את מאוד מוזרה" הוא אמר לה כשניגב את ידיו.
לונה שתקה וכך הם יצאו להתאמן יחד "אני אראה לך את המקום בו התאמנתי" אמר ג'ים בביטחון כאילו המקום הזה באמת קיים.
בסופו של דבר לאחר חיפושים רבים הם מצאו מקום שקט עם דשא.
"אני יכולה להתערב איתך שלא היית מוצא את השירותים" צחקה עליו לונה.
"די נו, פשוט שכחתי" אמר ג'ים לאחר שעשה הקפות שלמות לבדו של הבניין כדי למצוא את המקום הזה.
בנתיים כשלונה וג'ים החלו להתאמן ביש חזר להכרה.