שתיים על הכוונת

פרק 27- שלב מספר 3 ולהיות אביר

קאיר החל לקרוא את השמות מתוך פתק לבן ופיצפון "גולד ביש.." הוא החל לקרוא.
"הוא קרא בשמי ראשון. הוא כנראה ממש עצבני עליי.." חשב ביד לעצמו.
"כל השמות שנקראו לעלות לזירה" קרא רן.
חוץ מביש הסתדרו עוד שיירה של ילדים שקאיר בוחן, כולם חיכו לתורם בקצוות האולם.
"הפעם הקרבות יהיו לעיניי כולם כדי שתוכלו להכיר מקרוב את חברי הצוות העתידיים שלכם".
"רגע, אז אני בלי סיבה הסתרתי את הכוחות שלי עד כה? בכל מקרה הכל מתגלה לאנשים בקהל." ביש התבאס שסחב בנטל של המזל הרע לא בצורך.
"למה זה לא היה ככה בשלבים הראשונים? בחיי הם רק רצו לחנוק אותנו בחדר הקטן הזה." אמר איש שישב לצידו של ביש.
"אולי זה מה שהם רצו לעשות." אמר ביש. "אבל מצד שני.. אולי לא."
"מה הכוונה?" האיש לא הבין.
"תחשוב על זה. יש פה גם ילדים שבטח הביטחון העצמי שלהם לא גבוה. השופטים בטח רצו שהילדים האלה יוציאו את הפונצטיאל האמיתי שלהם לאחר הפחתת הלחץ והרמת הביטחון העצמי. לזה משמש החדר הקטן" הסביר ביש.
"טוב.. זו רק תאוריה. אני לא בטוח בזה בעצמי.. אבל זה נשמע די הגיוני". הוסיף.
"כן, זה בהחלט נשמע הגיוני" אמר האיש בעוד מנסה לעבד את המידע. "תודה רבה לך, ילד" חייך האיש.
"טוב תקשיבו ילדים" קרא קאיר
ביש הרגיש שקאיר פונה די והותר אליו אישית "יש לציין שלא כולם ילדים" אמר ביש בלחש נשמע.
"יש לך בעיה עם זה? ביחס אליהם אתה בכלל לא ילד- אתה יותר בכיוון של תינוק" צחק קאיר.
ביש כבר ממש התעצבן אך ניסה להרגע. הוא לא הצליח והחזיר לו חזרה "טוב, אנחנו עכשיו נלחמים, לא? בוא נקבע מי התינוק כשנסיים אותו, נכון?" ביש קצת פחד לדבר ככה מול שופט. הוא ידע שהדברים מכולם לא הסתדרו כאשר הוא ניבל את הפה. במיוחד כאשר אנשים הסתכלו עליו באותו מבט שהיה לקאיר- מבט מלא שנאה וזלזול. הוא לא אהב לא המבט הזה.
"אתה במילא הראשון. בוא" גיחך קאיר, הוא היה נראה מרוצה מעצמו. " במילא אין לך סיכוי נגדי"
"אוקע אני בא, ו..גם לך אין" ביש חלק עם קאיר את אותו המבט בערך ולאחר מכן החליק מאבן שהייתה בדרך ונפל על הרצפה.
"מה אתה עושה? הקרב שלך הוא עכשיו! אל תגיד לי שהשתפנת" צחק קאיר.
"אני בא, אני בא" התבאס ביש על שנפל ובו זמנית הובך על שנפל בפתאומיות שכזו.
"הקרב הראשון הוא של גולד ביש. עמדו במקומיכם, אנו עומדים להתחיל" קרא רן.
"ביש לא צחק שהבחור הזה ממש שונא אותו. הוא ממש רצה להילחם נגדו" חשבה לעצמה לונה מתוך מקומה בספסלי העידוד.
"היכונו, התחילו!" קרא רן שופט המשחקים לתחילת המשחק.
"סקוטא, צא חמוד" קרא ביש וסקוטא יצא מגופו של ביש.
"אנחנו נלחם עכשיו נגד הבחור הזה." "כן נכון! אתה כבר מכיר אותו" גירד ביש מאחורי אוזניו של סקוטא. סקוטא ראה כל מה שביש ראה גם.
"תקשיב. ממש חשוב שננצח. בסדר?"
סקוטא הנהן.
"להתראות עד לפעם הבאה גולד" קאיר רץ הרחק מהם. ביש וסקוטא ניסו לרדוף אחר קאיר. הוא היה מהיר מדי..
"טוב! תתחיל בלזהות את מקומו. הוא נעלם לנו" אמר ביש
סקוטא אחל לרחרח את האיזור ולהוביל את ביש אל מקומו של קאיר.
"כל השופטים רצו שתהיה אחרון." אמר קאיר מצידו האחר שסקוטא הולך אליו.
"איך זה יכול להיות? היי סקוטא, אתה בטוח שהריח מכאן?" שאל אותו ביש.
סקוטא הנהן. "אני מקווה שזו לא איזו טכניקה.." פלט ביש אנחה.
"הם ידעו שאני הולך להשתמש בכל כוחי נגדך. וזה כבר לא ישאיר כלום לבאים בטור. אז בוא נמהר להרוג אותך. זה בעצם כל הכיף בתחרות הזו- שאין חוקים!" אמר קאיר עדיין ממקומו האחר של הריח.
"יש לי הרבה מה לומר לך על זה. דבר ראשון שאני חושב על זה.. באמת לא צויינו שום חוקים מקדימים. דבר שני זה לא מפריע לי שתראה לי את כל הכוח שלך- להפך הוא הנכון מכך אתחזק ואלמד. ודבר שלישי- מה לעזאזל גורם לך לחשוב שתהרוג אותי??" ביש ידע שלא משנה מה הפרש הכוח ביניהם הוא לא ימות.
"בוא נבחן את זה, בסדר?" אמר קאיר בגיחוך ממקום שונה משני המקומות הצפויים.
"לעזאזל, איפה אתה? ריח או קול? שניהם יכולים להיות חיקוי כך שזה לא משנה מה אבחר. אבחר בריח" החליט ביש והמשיך להימשך למקום אליו סקוטא מכוון.
"אנחנו בשולי הזירה. רק אלה שלא התחילו בקרב נמצאים כאן ומחכים. אלא אם כן יש לו שיקוי מחליף גוף- ריחו האמיתי עדיין נשאר במצב זה כזכור לי."
סקוטא עצר מול אחד הילדים והחל לנבוח כאילו אמר 'זה הוא! זה הוא!'
"מה הכלב שלך רוצה ממני?" שאל ילד מהאנשים הישובים. "תרחיק אותו. הוא מגעיל אותי" ביקש הילד.
"רצית שנסתובב ושם אתה תדקור אותנו למוות אה? לאלא, אין מצב."
"לא, זה יקרה כאשר לא תסתובב!"  הופיע קאיר מגובה מגבו של ביש.
"היית צריך להקשיב לקול!"
"אני מקשיב עכשיו!" זז ביש במהירות הבזק כשסקוטא היה חצי בתוך גופו כדי שלא יצטרך לגרור אותו החוצה מן איזור הסכנה.
"איייי" צעק ביש, "היד שלי נשרטה" נאנח ביש.
סקוטא נבח משהו שנשמע כמו 'אתה בסדר?'
ביש הנהן ואמר "תשאר עירני"
"אני חושב שהוא יכול להתמזג עם האוויר" גיחך ביש. "זו גם בדיחה כי הוא מתמזג עם האוויר כמו מזג האוויר" ביש המשיך לצחוק וסקוטא לא הבין, הוא רק הביט בו במבט מבולבל.
"טוב, לא משנה. הכוונה שהוא יכול להפוך לאוויר כך שלא נוכל לזהות אותו. רק נוכל לשמוע אותו"
"המעצבן הזה חכם. הוא יכל להתרגל לתנאים בזמן קצר. הילד הזה שהריח כמוהו היה דומה לו" "יש מצב שהוא קרוב אליו. אבל.. להשתמש בקרוב שלך כדי לנצח זה קצת... קצת..." חשב לעצמו ביש. "זה קצת מביך" אמר בקול.
"מה מביך? העובדה שלא שמת לב למהלך שלי?"
"לא" שלל ביש. "התכוונתי לעובדה שהשתמשת בקרוב שלך כדי שחולק איתך ריח זהה בכדי לנצח אותי. ילד קטן שלא מבין כלום במרכאות." "כולך רק טריקים זולים. לא יותר." ציין ביש.
קאיר לא שמח מהתואר שביש העניק לו. למען האמת הוא ממש כעס אודות לכך. "חכה ותראה! אני אביס אותך ואת סקוטא יחד!"
פרצופו היה כועס ואדום במיוחד. אך פרצופו נעלם. יחד עם כל גופו. "הוא שוב התאחד עם האוויר!" ציין ביש.
לפתע הופיע בכל רחבי האולם ערפל סמיך וכבד. "אתה אולי מהיר ולכן יצאת בשלום מהמתקפה הקודמת. אבל עכשיו שום מהירות לא תעזור לך לברוח מכאן". אמר קאיר בעוד שהוא משחרר עוד ועוד ערפל.
לאחר כ2 דקות ביש רואה ילדים מעולפים בשולי האולם.
"ז-זה בככלל לא ערפ-פל! זה גז מורע-על" אמר ביש תוך שיעולים חזקים.
"מה אני מדבר בקול? אני אתעלף גם בסופו של דבר בקצב הזה." ביש נשמע מאוכזב מעצמו.
"אני התאמנתי גם בבריכה כחלק מהאימונים שלי. ואפשר לומר שאני יכול להחזיק את הנשימה שלי זמן ממושך". ביש הרגיע את עצמו.
"נחנק? מתעלף? רוצה כבר למות?" ניחש קאיר.
"היית רוצה!" ביש אמר לעצמו.
"מצאתי אותך!" אמר ביש והחל להילחם בקרב חזיתי מול קאיר ונראה שהוא לא חזק כל כך פיזית.
"למה לא נחנקת כבר למוות? איך אתה יכול להחזיק כך את נשימתך?" קאיר לא האמין.
ביש סימן לו שיספר אחר כך. קאיר היה מלא חבוטות על גופו ועל פניו בעיקר. "סקוטא, גולד ביט" ביש לא ריחם.
סקוטא התקרה אל קאיר בדהירה מהירה ונשך אותו בכתפו נשיכה שכמעט תלשה את בשרו. סקוטא היה מדהים. הוא יכל לתקוף אך לא יכלו לגעת בו. הנשיכה גרמה לערפל להתפוגג.
ביש נשם לרווחה. "הייתי עדין איתך. אתה תהיה בסדר" הסתכל עליו ביש במבט מתנשא. בעוד שקאיר עדיין מנסה לקום לאחר הנשיכה האכזרית הזו.
"חשבתי שתהיה אתגר גדול יותר" חייך אליו ביש כשהושיט לו יד לעזרה.
קאיר סירב לקבל את היד והצליח לקום בזכות עצמו.
"המנצח של הסיבוב הראשון הוא ביש" רן הרים את ידו של ביש לאות ניצחון.
קאיר הפנה לביש את גבו "למה התכוונת ב'אתגר גדול יותר'?"
"טוב.. אממ.. אני מתכוון בזה שפשוט היו לי עוד הרבה מתקפות חזקות בהרבה. חשבתי שאנסה אותם כאן." ביש השפיל ראש, הוא התבייש לומר זאת.
קאיר היה מזועזע "זו לא היית המתקפה החזקה שלך?" הוא היה מבוייש לחלוטין- אך אף אחד לא צחק עליו או משהו בסגנון. במקום זה כולם הריעו לביש שניצח.
"טוב.. היו עוד מתקפות לסקוטא ועוד שיפור לצורה שלו. וגם היו את השיקויים שלי. היה לי כל כך הרבה תוכניות לשימוש שלהם" גיחך ביש.
"אה כן" גיחוכו התגבר למעט. "נשים עם תינוקות תוכלו להלוות לילד שפה מוצץ? נכון. הוא קצת מגודל אך הוא זקוק לזה." לא נראה שביש פחד להגיד דברים בעלי חוצפה כלשהי. נראה שהוא היה מפוצץ בביטחון.
"לעזאזל, אני על בטוח אהרוג אותך עכשיו" אמר קאיר ורדף אחרי ביש שלא הפסיקה לצחוק.
"רק צחקתי. תרגע." הוא אמר כשהם המשיכו לשחק בחתול ועכבר.
קאיר תפס את ביש. נראה שזה גרם לו להתגאות במהירותו והוא עזב אותו במנוחה לאחר שדחף מכתב מעטפה לתוך מכנסו של ביש.
"ביש שב בבקשה במקומך. הקרב הבא עומד להתחיל" ביקש רן ואירועים נאלץ לעזוב אותו.
"זה היה קרוב" ביש ניגב את הזיעה הקרה מהלחי.
ביש שלח חיוך עם אגודלים למעלה להבא בטור שיתחרה נגד קאיר אך האיש לא התייחס. "יש מבוגרים שפשוט לא יתייחסו בחיים לילדים." אמר ביש לעצמו בפרצוף זועף "הם לא ישתנו בחיים, אה?" אמר בקול.
"מי לא ישתנה?" שאל אותו האיש הנחמד שדיבר איתו ממקודם.
"אה.. לא משנה".
"שתדע שהיית מעולה. אני חושב שבזכותך כולנו נעלה כיוון שקאיר השתמש בכל יכולות הלחימה שלו."
"אני חושב שיש לו עוד משהו אחרון שהוא לא נראה. אני יכול לנחש שזה מסע בזמן אבל זה לא וודאי." אמר ביש.
"למה דווקא מסע בזמן?" האיש לא הבין.
"טוב.. " "זה רק ניחוש. נניח שקאיר מקבל פקודה משאר השופטים שלא יראה את כל הכוח שלו. ונניח שהוא צופה בקו הזמן של 'מה היה קורה אם היינו שנינו נלחמים עם היכולת האחרונה שלו'. סביר להניח שהוא ראה את הכלים שיש לי להציע וראה את עצמו מפסיד בכל מקרה (בלי להשוויץ, כן?) לאחר ההפסד הוא גם היה מקבל בכל מקרה עונש משאר השופטים על כך שהפר את ההסכם. אז הוא גם היה מקבל מכות נוספות וגם היה נענש. זה לא שווה לו".
"אבל כמו שאמרתי כל זה ניחוש אחד גדול. אני לא באמת יודע על היכולת הנוספת."
"אבל משהו לא מסתדר. קאיר ממש פחד כשהוא שמע שיש לך עוד מתקפות. זה לא היה נראה שהוא ידע עליהם מוקדם יותר."
"לא, זה לא אומר דבר" אמר ביש נחרצות "הוא פשוט שחקן ממש טוב" "בבחינה הראשונה והשנייה שלי הוא שם עליי עיניים מטרידות רק בהתחלה, לאחר מכן הוא החל לדבר אליי בנינוחות יחסית. אני לא אהיה מופתע שהוא שיקר על כך.." הסביר ביש.
"הבנתי.." "טוב, בדיקת התאוריה וודאי כבר לא מעניינת אותך. הרי תוכל להפוך לאביר עכשיו." הסביר האיש.
"אה נכון, שחכתי. אני חייב ללכת. שמחתי לדבר."