"למה לא באת כאשר סיימת?" התלוננה לונה בעוד שביש מתנשף, הוא הגיע אליה הכי מהר שיכל לאחר שנזכר.
"מצטער, נשחפתי עם הדיבורים.." אמר ביש בתירוץ.
"יקח זמן עד שהם יסיימו. רוצה אולי שנלך להדפיס את הרישיון שלי?" הציע ביש ולונה הסכימה.
"שלום, מה הת"ז?"
" 197991918" ביש הקריא לאישה בקבלה והיא מילאה פרטים קטנים ביותר במחשבה ושלחה את הרישיון להדפסה"
"בבקשה" הושיטה לו האישה.
"מה המספר שלך גברת?"שאלה האישה בקבלה.
"אני לא.." אמרה לונה בהתחמקות.
"תנסי. מה אכפת לך?" קרץ לה ביש.
"לא רוצה!!" התעצבנה לונה באופן מאוד חמוד.
"נווו!!" ביש התעקש והלחיץ.
"טוב בסדר. תכתבי: 197985674. מרוצה?"
"כן" חייך ביש. "את מאוד דומה לאמא שלי. אנה. כשאת כועסת. את יודעת?"
לונה שמעה כראוי- הוחמאה, אך לא ענתה.
"אם לא היית אומרת אני הייתי אומר" אמר לה ביש.
"מאיפה הוא יודע?" שאלה לונה את עצמה.
"החלפתי עם ג'ים במידע" גיחך ביש. "הייתי צריך קצת מידע עלייך." "אבל הוא אמר לי שתכעסי אם אקבל יותר מדי. אז הסתפקתי בתעודת זהות" "את רוצה לספר לי את הדבר הזה בעצמך, נכון?" ניחש ביש ולונה הינהנה. יחסית לאדם חסר מזל הניחושים של ביש תמיד צודקים.
לונה לא רצתה להיזכר בזה שוב. "הכל בסדר, וכן- אני אספר לך יום אחד" לונה הביטה בירח הכמעט בלתי נראה מאורה של השמש.
"תעודת הזהות לא נמצאת במערכת" אמרה האישה.
"הווו! אז ככה זה עובד!" אמר ביש בהבנה.
"בואי נחזור לשבת, לונה" אמר ביש כשהם הלכו יד ביד עד למקומם.
ג'ים היה עצבני "אני כבר לא רוצה את לונה כבת זוגתי, אבל אני גם לא רוצה את הפרחח הזה איתה. לא מגיע לאדיוט כמוהו להיות עם האחת שיצאתי איתה."
"אני יורד אליהם" החליט.
"תקשיבו. אני לא יודע מה קורה פה אבל אני מצפה שתפסיקו!" קרא ג'ים.
"תקשיב ותקשיב לי טוב ג'ים." לונה החלה לאיים "אני כבר לא ילדה תמימה וזה אומר שאתה צריך להפסיק להתייחס אליי ככזאת." "חוץ מזה ששנינו צריכים להגיד לך להפסיק לרגל עלינו כאילו הפכת לאחרונה להיות שרלוק הולמס או משהו" "אז פעם אחת ולתמיד- שב במקום אחר ותעזוב אותנו במנוחה." נאמה לונה.
ג'ים גיחך קלות. הוא נראה על סף שיגעון."אתם מאוהבים, נכון?" נראה שזה הצחיק אותו וזה גרם ללונה להשפיל מבט.
"לונה. את לא מאוהבת באפס המקולל הזה, נכון?" ג'ים שם את ידו על כתפה של לונה.
לונה סילקה את ידו ואמרה "כן אני כן!"
ג'ים היה נראה מאוכזב. הוא ממש נפגע. הוא החליט לעזוב אותה לעת עתה.
"זה לא נגמר" פניו הרצינו אך עדיין לא הסתירו את הייאוש לגמרי. וג'ים הלך.
המשפט העביר צמרמורת בלונה. גם כאשר ג'ים כבר הלך לונה הרגישה שהיא שומעת בלופים את אותו המשפט שוב ושוב.
ביש ניסה לקרוא לה. היא לא שמעה אותו. קולו היה מעומם עד שהיא התעוררה מהלופים החוזרים "היי לונה! את שומעת אותי? את בסדר?" ביד היה נראה מודאג לגמרי.
"כן,כן, אני בסדר" עודדה אותו לונה. "פשוט אממ.. ג'ים לא עושה לי טוב כל כך" גיחכה לונה במין חיוך עצוב כזה.
"אני מבין.." חשב ביש "זה קשור למה שאת לא רוצה לספר לי?" ביש הרגיש שמצא את התשובה.
"כן, טוב.. בערך, הוא מזכיר לי מישהו שלא הייתי רוצה להיזכר בו."
"טוב, עכשיו הוא יתרחק. אין לך מה לדאוג עכשיו" עודד אותה ביש והיא החזירה לו חיוך.
"באמת תודה. אתה תמיד מצליח לעודד אותי בכל פעם מחדש. זה לא מובן מעליו" אמרה לונה.
"כמובן שזה מובן מעליו. זה מה שחברים עושים!"
"טוב.. נכון. אבל זה עדיין לא נחשב כ'מובן'." הסבירה לונה.
ביש לא הבין. "מדוע לא?".
לונה לא ממש ידעה מה להגיד ושניהם צחקו יחדיו.
לאחר זמן מה זמן הקרב של לונה התחיל.
לונה כבר הייתה בזירה. היא הייתה החמישית שנלחמת מול השופט יירמן. הוא היה השופט המוכשר מהשלישייה. אך באופן מפתיע הוא היה הנחמד ביותר. הוא יכל למצוא בקלות את הפוטנציאל הטמון ולא החליט להתחכם (שלא כמו קאיר בקצרה).
"הייתי רוצה שיירמן יבחן אותי" אמר ביש. "ומצד שני אני נורא שמח מכך שהוא הבוחן של לונה. היא בטוח תעבור!" חשב ביש לעצמו מהקהל.
ביש שלח הרבה קריאות חיזוק וקריאות
ולבסוף- היא עברה.
"עבודה טובה לונה!" אמר לה ביש כאשר היא הצטרפה אליו למושב.
"תודה.." לונה נשמעה לא מרוצה.
"את בסדר עם זה?" שאל ביש.
"זה פשוט.. שלא באמת ניצחתי כמו שאתה עשית. אני מרגישה שאיכזבתי את עצמי.."
"היי היי! את יודעת בכמה יירמן חזק מקאיר? גם בעוד אורך של חיים שלמים קאיר לא היה עוקף אותו" הסביר ביש.
"חוץ מזה- הוא נתן לך לעבור בזכות הכישורים שלך." "אפשר עכשיו להוציא את רישיון האבירות שלך" התרגש ביש. "ונהיה אבירים יחד!" הרחיב את חיוכו.
"כן.. טוב, בוא נלך להוציא אותו"
הם ביקשו מהפקידה להכניס את מספר הת"ז של לונה לתוך מערכת המספרים והיא קיבלה את הרישיון שלה.
לונה הביטה מספר דקות ארוכות ברישיון ולא הפסיקה לחשוב.
"אל תטעי! השגת את הרישיון הזה בזכותך בלבד!" חייך אליה ביש.
זה בדיוק מה שלונה הייתה צריכה לשמוע והיא הרגישה צורך לחבק אותו.
זה לא היה חיבוק ארוך מדי. ביש לא ממש אהב מגע פיזי ממושך.
"מה שחשוב בשבילי זה שאת מרגישה שמחה" הוא אמר לה בחיוך.
לפתע השתרר שקט של כמה שניות.
"תגידי לונה. את רוצה אולי לבוא אליי לארוחת ערב?" ביש הסמיק ולונה הסכימה "וודאי! זה בטח יהיה מאוד כיף!" התרגשה.
הם שניהם היו בדרכם לארמון האלפים והם לא הפסיקו לפטפט. בעצם- בכל שנייה שהם היו יחד הם לא הפסיקו לפטפט- כנראה בגלל זה ג'ים היה עצבני כל כך.
"עכשיי רק חסר שישבצו אותנו ליחידות שלנו. הלוואי שנשתבץ לאותה היחידה!" התרגש ביש.
"גם לך אמרו שאין צורך בבחינה פיזית. נכון?" שאלה לונה.
"כן, רן אמר לי שאין צורך ושאשתבץ ליחידת המחשבים. אבל אז איך שהוא הגעתי לזה שכן עשיתי בחינה פיזית. אני חושב שהם הסכימו על כך שגם יחידת המחשבים צריכה כושר פיזי. אז נראה לי שיקראו לך לבחינה חוזרת. או שהחליטו לפתוח אותי לעוד יחידות. אני לא בטוח.." הסביר ביש.
"אני מבינה.. נו? ואיך החלק הזה היה?"
"טיפה קשה. אבל לא נוראי. את יכולה לעשות את זה!"
"אני מקווה שאוכל" לונה השפילה מבט.
"לאלא, את לא מקווה, את בטוחה. כיוון שאני בטוח. אני לא הייתי אומר לך ללא סיבה".
"איך יכול להיות כל כך בטוח?" שאלה לונה.
"תראי, נניח וקאיר שיכנע את שאר השופטים שיחידת המחשבים באמת צריכה כושר פיזי ולא עשה זאת רק על מנת להתגרות בי. וניקח את העובדה שיירמן הבוחן שלך הוא מזוהה כמזהה הפוטנציאלים החבויים הטוב ביותר כנראה אז הוא לא היה מעביר אותך אם הוא לא היה באמת מאמין בך שתוכלי להשלים את החלק הזה."
"אתה יודע לנתח מצבים ממש טוב." אמרה לונה תוך שמחה קטנה שיש לה אנשים שמאמינים בה, היא מרגישה שאמונתה העצמית שנעלמה לשנים שבה אליה בהדרגה, היא שמחה מכך.
"באמת? חח." ביד הוחמא מהמחמאה.
"בואי, מכאן" ביש פתח בפני לונה את השער הראשי.
"היי אמא, אבא, הבאתי חברה. קוראים לה לונה. היא תשאר לארוחת הערב" עמדו ביש ולונה מסודרים למופת בחדרם של אנה ואלבין.
"שלום לכם, קוראים לי לונה. נעים להכיר" לונה קדה קידה בפניהם.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Aventuraלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
